בית מוסינזון

וילה מוסינזון – רחוב הגלבוע 14.

יפה ובן-ציון מוסינזון הם ממייסדיה של העיר תל-אביב. כשקמה שכונת ‘אחוזת בית’ הם בנו את ביתם ברחוב השחר, פינת רחוב אחד-העם, ממש בסמוך ל’גימנסיה הרצליה’. מוסינזון ניהל את הגימנסיה החל משנת 1912, במשך 30 שנה כמעט. בתחילת שנות ה-20 עברו בני המשפחה לגור ברחוב אלנבי, במרחק 10 דקות הליכה מהגימנסיה. ואז, בשנת 1932, החליטו לשכור את שירותיו של האדריכל פנחס ביז’ונסקי כדי שיתכנן עבורם וילה עירונית חדשה, על מגרש ברחוב גלבוע הפסטורלי. רחוב גלבוע יוצא מרחוב שיינקין, במקביל לשדרות רוטשילד, על אדמת ‘סבח זריפה’.

הוילה בת שתי הקומות, שמשלבת בקירותיה החיצוניים לבני סיליקט חשופות, תוכננה לבקשת בני המשפחה, על-פני שטח קטן מזה שהתקבל בהיתר, כדי שיוכלו ליהנות מגינה רחבת ידיים. בקומה העליונה התמקמו יפה ובן-ציון מוסינזון עצמם, ואילו בקומת הקרקע גרו תמר – בתם הצעירה של יפה ושל בן-ציון – ובעלה פיליפ פרידלנדר, שהיה רופא בתי-הספר העירוניים של תל-אביב. לתמר היו אחות ואח בוגרים ממנה: מרים (1998-1904) שנישאה למרדכי שומרוני ועברה לגור בבנימינה ודוד שנולד בשנת 1906 והיה לרופא וטרינר.

בספטמבר 1938 הצטרף דוד מוסינזון לנסיעה, במסגרת תפקידו כוטרינר של ישובי העמק, מתל עמל לכיוון טירת צבי. בדרך עלתה המכונית על מוקש. מן הפיצוץ נהרגו מוסינזון, חיים שטורמן מעין חרוד ואהרון אטקין מקבוצת גבע. על-שמם של שלושת אלו נקרא ‘גן השלושה’ – הסחנה. האירוע הכה בהלם את תושבי תל-אביב, שמוסינזון היה מאזרחיה המוכרים, ואלפים הצטרפו ללוויה שיצאה מחצר הגימנסיה. גם פנחס ביז’ונסקי נרתם לעזרת בני המשפחה ודאג למלא את בקשתם, כאשר שלח ב-20 בספטמבר 1938 מכתב לועדת בניין ערים: “הד”ר בן-ציון מוסינזון היושב עדיין שבעה לרגלי האסון שקרה לו, בהרצח בנו דוד, בקשני לטפל בקבלת רישיון להוספת חדר בביתו. הד”ר מוסינזון נאלץ להוסיף חדר לדירתו בקומה א’ בשביל הנכד ואלמנת בנו שיגורו מעכשיו איתו.” האישור התקבל באופן מיידי וכך האלמנה ורדה והנכד בן השנה עברו לגור בוילה.

מותו הטראגי של בנו דוד, הכה את בן-ציון מוסינזון בצער שלא יכול היה להתמודד איתו ומצבו הבריאותי התדרדר. שנתיים מאוחר יותר עברו הוא ואשתו לגור בירושלים, אך בן-ציון נפטר בשנת 1942, כשהוא בן 64 בלבד. לבקשתו, הוא נקבר ליד בנו, בבית הקברות ‘נחלת יצחק’. את מקומם של המוסינזונים בקומה העליונה של הבית, תפסו מאותה עת שולמית וגרשום שוקן – זוג צעיר שנישא אך שנתיים קודם לכן. הוא היה בנו של איש העסקים זלמן שוקן וכבר מונה באותם ימים לשמש כעורך עיתון ‘הארץ’, ואילו היא הייתה בתה של אשת הציבור שושנה פרסיץ. בבית הזה נולדו לשולמית ולגרשום שלושת ילדיהם: עמוס שוקן שירש את אביו כעורך ומו”ל העיתון, הלל שוקן שהיה לאדריכל ורחלי שוקן-אידלמן, מו”לית הוצאת הספרים ‘שוקן’.

כעשר שנים שילמו השוקנים דמי שכירות עבור מגוריהם בבית, עד שבשנת 1952 רכשו את הקומה העליונה והעבירו אותה לבעלותם. מיד לאחר הרכישה סגרו את המרפסת של החדר הדרום מערבי וכן הוסיפו חדרון שירותים. במשך 50 שנים מאז, לא נעשה כמעט שום שינוי בוילה, עד שבשנת 2005 הורחבה קומת הקרקע. גרשום שוקן שכיהן גם כחבר הכנסת השלישית, מטעם המפלגה הפרוגרסיבית (גלגולה הראשון של מפלגת הליברלים העצמאיים), נפטר בשנת 1990 והוריש את הנכס לשלושת ילדיו.

בשנת 2006 רכשה נכדתם של שולמית וגרשום שוקן, מפיקת הטלוויזיה איילת אידלמן-טל, את זכות הבעלות הפורמלית במחצית הנכס ואת זכות החכירה, בדירה בקומה השניה. איילת, היא בת הזוג של יהונתן טל, אחיו הצעיר של ארז טל. במשך שלוש שנים, מאז 2017, בוצעו בוילה עבודות שימור ותוספת בניה, בתכנון משרד ‘בר אוריין אדריכלים’.

תחקיר וכתיבה: חגי להב.