בית רוז'נסקי

המבנה היה מיועד מלכתחילה למגוריהן של ארבע משפחות, כאשר משפחת רוז’נסקי התמקמה בדירה המרווחת בקומה השניה. בכל דירה תוכננה מרפסת אחת הפונה מערבה, כדי שבני המשפחה יוכלו ליהנות לאחר יום העבודה, מרוח הבריזה שבאה מכיוון הים. ב-15 השנים הראשונות התנהלו החיים בבית רוז’נסקי ללא סערות גדולות. סופיה רוגובסקי ניהלה בבניין קונסרבטוריון שבו למדו נגינה בפסנתר ובצ’לו. בדירה שכנה ניתנו שיעורים מקצועיים בתפירה ובגזירה. 

צפורה רוזן נפטרה בשנת 1946. שלושת היורשים החוקיים הגיעו להסדר ביניהם והבית הועבר לבעלותם של שניים מתוך שלושת האחים: מנחם וסופיה. גם בני הדור השלישי המשיכו באותה חלוקה. בשנת 1992 רשומים בתו של מנחם, עדנה סביר-רוזן, ובנה של סופיה, ישראל-דן רוגובסקי, כבעלי הבית.

באמצע שנות ה-40 כבר יש צורך בשיפוצים ובטיח, וכן בייצוב הגדר החיצונית. באפריל 1952 מסירים הדיירים בבניין השכן את התנגדותם לשינויים בחצר ושולחים מכתב לעיריה: “אנו החתומים מטה מאשרים בזה שאין מצדנו כל התנגדות, להפיכת המחסן בחצר לגרז’.” ההתדרדרות של המבנה מתחילה בשנות ה-70 כאשר הבניין הופך מבית מגורים למען עבור בתי עסק קטנים, כפי שניתן לראות מתוך מכתב לעיריה של שתי משפחות (מזרחי ומזא”ה) המתגוררות במקום כבר 40 שנה: “הדיירים מתנגדים בכל תוקף להעברת בית החרושת לקונפקציה ‘רנבל’ מרחוב רמב”ם לרחוב התבור.” מאוחר יותר באו והלכו דיירים פרטיים והתאכסנו כאן מספר בתי עסק קטנים ובהם מפעל לייצור בגדים במידות גדולות. 

תחקיר וכתיבה: חגי להב.