בֵּית סַנְדֶּר כֹּהֵן
בית סנדר כהן – רחוב העליה 18, פינת לוינסקי 52.
הבית הזה, הוא ביתם השני בתל-אביב של אהובה ואלכסנדר (סנדר) כהן, שהשתייכו ל-66 המשפחות אשר הקימו את ‘אחוזת בית‘. ביתם המקורי היה ברחוב יהודה הלוי 26, ממש ליד מסילת הרכבת. למרבה הצער, הבית ההוא נהרס, ביחד עם הבתים השכנים של ‘אחוזת בית’, וזאת בעקבות השתלטותו של ‘בנק אנגלו-פלשתינה’ (לימים ‘בנק לאומי’) על נכסים בסביבה כדי להקים את הסניף המרכזי של הבנק בתל-אביב. כך או כך, אהובה וסנדר כהן בנו בית חדש ברחוב העליה 18, בשנת 1925 בקירוב.
הבית עליו מדובר הוא מן הבתים הראשונים שנבנו בשכונת ‘מרכז מסחרי‘. השכונה נוסדה בעקבות הפרעות של שנת 1921 והצורך במתחם עצמאי לחנויות ולבתי מלאכה, מחוץ לעיר יפו שהפכה במידה רבה, עוינת ליהודים. מה שנקרא בעבר ‘מרכז מסחרי’ הפך כיום לחלק משכונת ‘פלורנטין‘, אבל לפני קום המדינה ‘פלורנטין’ הייתה שייכת ליפו ו’מרכז מסחרי’ היה חלק מתל-אביב. בית ‘סנדר כהן’ הוקם על הגבול המזרחי של השכונה, ממש ליד מה שנודע בהמשך כ’שוק לוינסקי’.
סנדר כהן לא התבלט בין חבריו מקימי העיר, שחלקם הפכו לדמויות היסטוריות מוכרות. הוא עצמו נותר כמעט אלמוני, אבל פרשת חייו מרתקת. הוא נולד בירושלים בשנת 1870, צאצא למשפחת ילין השורשית. בגיל 15 עזב את הישיבה בה למד וחיפש לעצמו עבודה. אחר-כך ניסה כוחו בפריז וכשהיה בן 19 היטלטל באוקינוס עד ברזיל, ומשם לאורוגווי, ולבסוף הצטרף לעבודה בחווה של חברת יק”א בארגנטינה.
חמש שנים בארגנטינה הספיקו לו והוא שב את כל הדרך ארצה, לא לפני שערך חניות ממושכות בלונדון, בטוניס, בטריפולי ובאלכסנדריה. הפעם, לאחר ששב ארצה, התיישב במושבה באר-טוביה וניסה להתפרנס מחקלאות. כשהבין שלא נולד להיות חקלאי, פתח מכולת, וכשהמכולת צברה חובות, עבר ליפו. ביפו לקח אותו יחזקאל דנין תחת חסותו. יחזקאל היה נשוי לרחל דנין לבית ילין, קרובת משפחה של סנדר והוא גם זה שהוביל את הזוג כהן לרכוש בית בשכונה החדשה.
הבית בן שלוש הקומות, ברחוב העליה 18 שימש מיד, מעצם מיקומו בשכונה המסחרית, מקום משכנם של בתי מלאכה. הבולט שבין העסקים ב’בית סנדר כהן’ בשנות ה-30 היה בית המלאכה של מ. אמצילסבסקי. כך הוא מפרסם את עצמו: “תעשיה לכל מיני ספות-ארגז היגייניות עשויות ברזל.” ועוד הוא רושם במודעות: “ביום היא משמשת לספה ובלילה למיטה. מדלית כסף ומדלית זהב בתערוכת תל-אביב 1932. מקבל הזמנות לכל מיני ספות עם קפיצים שונים.” כאשר בשנת 1940 מגישה אהובה כהן בקשה להקמת מקלט בבניין, מצויין על הרישיון שגרים בבניין, באותה עת, 27 נפשות.
בשנות ה-50 וה-60 התבלטה במקום חנות ‘נעלי צבי’: “נעליים חדשות, בכסף ישן”. העסק עושה כניראה חיל ועל-כן צר מלהכיל את הסחורה, דבר המאלץ את הבעלים לפנות לעירייה בבקשה להרחיב את המחסן של החנות:
אין לנו כל ברירה אחרת אלא לשכלל את החנות בהתאם לדרישות הזמן וזה יכול להיעשות אך ורק על-ידי הגדלת המחסן. הננו מפילים את תחינתנו לפניכם, אנא אשרו את בקשתנו ותנו לנו אפשרות של קיום לשארית ימי חיינו.
באותן שנים, לאחר שאהובה וסנדר כהן כבר הלכו לעולמם, אוריאל כהן, הצעיר מבין שבעת ילדיהם, הוא זה שמטפל בענייני הבניין.
בשנת 2024, בחזית הפונה לרחוב לוינסקי, שוב פועלת חנות נעליים, ואילו בחזית הפונה לרחוב העליה ניתן למצוא חנות למנורות, וכן קונדיטוריה ובית קפה: ‘קפה מאפה וסימפטיה’.
תחקיר וכתיבה: חגי להב.
