בֵּית קָטִינְסְקִי
בית קטינסקי – רחוב נחלת בנימין 41.
גוטה וברוך קטינסקי היו מהדמויות המוכרות בישוב העברי של תחילת המאה ה-20. גוטה לבית שרתוק, היא דודתו של משה שרת, אשר לימים הפך לראש ממשלת ישראל. ברוך קטינסקי נולד בשנת 1875 בפולין ועלה עם אשתו ארצה ב-1906. קטינסקי היה ממקימי שכונת נחלת-בנימין. את הבית ברחוב נחלת-בנימין מספר 41 בנו בשנת 1913. כשאר הבתים בשכונה, היה זה בית בן קומה אחת, עם גג רעפים ועם חצר קטנה. רק באמצע שנות ה-20, כשכבר היה נהוג בתל-אביב המתפתחת לבנות בסגנון האקלקטי, נוספה לבית קומתו השניה, והוא הורחב כדי לאפשר פתיחת חנויות בחלקו התחתון, זה הפונה לכיוון הרחוב המסחרי. עם סיום בנייתה של הקומה השניה, נכנסה לגור בה משפחתו של הרוקח יעקב מיכלין.
בסרטון זה מצולמים הבתים ההיסטוריים, הממוקמים על חיבור הרחובות נחלת-בנימין וקלישר. בין היתר ניתן לראות בסרט את בית קטינסקי.
בסרטון זה מצולמים הבתים ההיסטוריים, הממוקמים על חיבור הרחובות נחלת-בנימין וקלישר. בין היתר ניתן לראות בסרט את בית קטינסקי.
זמן קצר לאחר שנכנסו לגור במעונם החדש, ידעו בני משפחת קטינסקי טרגדיה, כאשר הבת הבכורה דבורה נפטרה ממחלה, והיא בת תשע בלבד. באותה עת, ציונה הייתה כבר ילדה בת שבע ויחד איתה, באותו חדר, התגוררה גם אחותה ידידה שנולדה בשנת 1911. שנים מספר היו בני הזוג באבל בעקבות מותה של דבורה. רק ב-1919 נולדה להם בת הזקונים צפירה. ידידה וצפירה הפכו שתיהן בבגרותן למורות. בתחילת שנות ה-20 היה ידוע ‘בית קטינסקי’ כמקום מקלט עבור עולים חדשים שהגיעו זה לא מכבר ארצה, וטרם מצאו לעצמם סידור למגורי קבע.
באמצע שנות ה-30 הבעלות על הבית עוברת לידיו של אדם בשם יהודה בן מאיר, עולה חדש מיוון. משפחת קטינסקי עברה להתגורר ברחוב שיינקין 72, ושם גם נפטר ברוך קטינסקי ביולי 1955. טובה קטינסקי נפטרה בפברואר 1967. בכתבה בעיתון ‘מעריב’ מספטמבר 1979, סוקר העיתונאי ג. משעולי את תולדות שכונת נחלת-בנימין ובין היתר כותב על קטינסקי:
גם ברוך קטינסקי, בעל הבית ברחוב נחלת בנימין 41 שנשא לאישה את טובה שרתוק, היה חלוץ. לא סתם חלוץ, אלא מראשוני ועד 37 המתיישבים של שכונת נחלת-בנימין, שכבר בשנת 1911 היה רחוב הרצל סואן עבורם, ויסדו שכונת גנים סמוכה. לפי החוקה הפנימית של השכונה, הותרה בה רק חנות משותפת אחת. הלך קטינסקי אצל ארכיטקט פבריקנט וכמוהו שאר הסוחרים. חלפה שנה ותריסר בתים חדשים צצו למראשותיה של תל אביב הישנה.
בתחום המסחר הבית היה מזוהה כבר מראשיתו עם חנות הבגדים של יצחק מלוך. חנות ‘החלוץ’ של מלוך פעלה במקום במשך 60 שנה. בשנות ה-40 הבית היה מוכר גם בזכות חנות לארנקים: “ארנקים אלגנטיים לגברות במחיר בית חרושת. אצל וולקנהיים. נחלת בנימין 41.” בשנות ה-50 התמקמה בקומת הקרקע של הבניין הנגריה של מוריץ רייטר. בשנות ה-70, כשהאזור כולו היווה מרכז למסחר בטקסטיל, וילונות וטפטים, פעלה ב’בית קטינסקי’ חנות בשם ‘אבי מודל’, ולצדה נפתחה סנדלריה על שטח מצומצם בהרבה. אחר-כך קמו ונסגרו כאן מספר חנויות בגדים עד שבשנות ה-90 המבנה נהרס ונבנה מחדש, כפי שרשום בשלט שהעירייה הציבה בסמוך ל’בית קטינסקי’: “המבנה נהרס ושוחזר בראשית שנות התשעים. במסגרת שחזור המבנה על ידי היזם איתמר כובש בשנת 2016 נוספו למבנה קומות ברוח הסגנון האקלקטי. תכנון השחזור והבנייה בשלב האחרון בוצע על ידי משרד נאור מימר, אדריכלות ושימור בע”מ.”
תחקיר וכתיבה: חגי להב.
זכרונות מבית קטינסקי
אחת מארבע בנותיהם של בני הזוג קטינסקי, ציונה קטינסקי-רבאו, ששנות ילדותה עברו עליה בבית הזה, מתארת את האווירה בראשית דרכה של השכונה, בכתב העת ‘עתמול’, גיליון מאי 1987: “בתיו הקטנים של רחוב נחלת-בנימין ניבנו על-יד הדרך, גדרות עץ היו להם ויושביהם נהגו לצפות מן המרפסות והחלונות אל המתרחש בבתי השכנים, ולהחליף דברים זה עם זה מבית אל בית ומשני צידי הרחוב, ואנו הילדים מקפצים היינו מגדר לגדר וממרפסת למרפסת, משתובבים ומעלים עלינו לשעה קלה את חמת המבוגרים”. ציונה רבאו הוציאה גם ספר זכרונות ‘בתל-אביב על החולות’ (הוצאת מסדה) ובו היא מתארת את הווי הבית והשכונה, בשנים שקדמו לגירוש היהודים מתל-אביב על-ידי התורכים.
