ּבֵּית-סֵפֶר תֵּל נוֹרְדָּאו

בית-ספר תל נורדוי (תל נורדאו).

בית–הספר ממוקם בין הרחובות פרישמן ומנדלי מוכר ספרים, מצפונו ומדרומו, וכן בין הרחובות דב הוז וסירקין, ממזרח וממערב. הוא נבנה בשתי פעימות – הראשונה בשנת 1925, והשניה בשנת 1934. תחילה הוקם המבנה המערבי בסגנון אקלקטי, בתכנונו של האדריכל דב הרשקוביץ. תשע שנים מאוחר יותר נבנה המבנה השני, בתקופה בה האוכלוסיה של תל-אביב גדלה בקצב חסר תקדים ובעקבות כך נוצר הצורך החיוני בכיתות לימוד נוספות. את הבניין השני תכנן יעקב שיפמן בסגנון הבינלאומי. דורות של תלמידים כינו אותו, גם כעבור עשרות שנים: ‘הבניין החדש’.

כשהוקם בית-הספר על אדמת ‘כרם מטרי’ היא שכונת ‘תל-נורדוי’, היה זה קצה קצהו הצפוני של העיר, והשכונה החדשה הייתה מוקפת שדות מעובדים וגבעות חול. ברל כצנלסון שראה בחזונו כיצד העיר מתרחבת צפונה, עודד את המתיישבים לצאת אל מעבר לשכונות המוכרות. בנאום שנשא בשנת 1925 במועצת ההסתדרות, אמר: “מה ערכה האמיתי של טענת הריחוק? עוד יש בינינו זוכרים, כי לפני שנה ושנתיים הייתה אדמת מטרי רחוקה מן הישוב, ואנשים מיושבים לא נטו ללכת לשם. ותשאלו עכשיו על מחירי המגרשים והדירות באותה מטרי תל-נורדוי של היום…”

העיתונאי והסופר שבתי טבת מיטיב לתאר את האזור בו עמד בית-הספר בספרו ‘יומנים מאתמול’: “מרחוק לא נבדל הים הכחול והגדול מים החול הצהוב והגדול אלא בצבעו בלבד. הבתים הבודדים עגנו בגבעות החול הזכות כאוניות ממש. תל-אביב היתה צעירה בימים ההם והקיץ בעוז שמשו עשה אותה צעירה עוד יותר. רחוב אליעזר בן-יהודה הבנוי והסלול הביא את הולכיו לים החול הלוהט שגפנים שטוחות-קנה נראו עליו כצל עננים. כך נכנסנו לרחוב פרישמן. אמא משכה בידי והתקדמה בצעדים מהירים, על גבי שביל-הקרשים שהוליך מרחוב אליעזר בן-יהודה אל אוניות-הבתים העוגנות במפוזר ובמרוחק בחול.”

המשוררת תרצה אתר למדה בבית-הספר ‘תל נורדוי’, סטף ורטהיימר למד כאן, וכך גם הסופר יגאל מוסינזון, וגם אורי זוהר. הסופר משה שמיר ואחיו הצעיר אליק – עליו נכתב “אליק נולד מן הים” – למדו במוסד, בסוף שנות ה-20 ובשנות ה-30. על תמר היפה מספרי חסמב”ה כתב מוסינזון שהיא למדה בבית הספר תל-נורדאו. הסופר ס.יזהר הספיק ללמוד בבית הספר במהלך שנת לימודים אחת בלבד, לפני שעבר עם הוריו לגור ברחובות. הוא מתאר בספרו ‘מקדמות’ כיצד ציפו הילדים לבנייתו של בית הספר: “בית-הספר תל-נורדוי, ממש מול הבית. ולא ידוע אם יבנו אותו על ראש גבעת החול הגבוהה או קודם יפנו את הגבעה במריצות מריצות ועוד גבעה אחת תימחק.”

על שלט שהציבה עיריית תל-אביב ליד בית-הספר רשום: “כאן, בבית-הספר תל-נורדאו, פעל והתאמן בשנים תש”ב – תש”ח (1942 – 1948) גדוד הלוחמות של ההגנה, צבא המדינה שבדרך, שלימים נקרא ח”ן, חיל הנשים של צה”ל.”

וראוי לסיים בציטוט המשקף את רוחה של העיר, מתוך אתר האינטרנט של בית-הספר: “רבים נוהגים לנגח את מקס נורדאו בשל התרחקותו מהיהדות האורתודוקסית, בשל תפיסת עולמו המקדימה את הלאום היהודי לדת היהודית ואפילו בשל נישואיו לאשה לא יהודיה. ואולי דווקא בשל כל אלה, מגלם מקס נורדאו את אותה רוח חמקמקה שאנו נוהגים לכנותה “רוח התרבות העברית”. זו תרבות של דיאלוג, של ארונות ספרים מלאים ושל עגלות עמוסות עושר לשוני, ספרותי, פילוסופי, מוסרי והיסטורי. זו רוח של הבנת הזר וקבלת השונה, רוח של פלורליזם וחדשנות.”