בית יעקב בכור

הבתים שנבנו בשכונה כללו חצר קדמית רחבה ומרפסת מוגבהת מהקרקע בגובה יחידת הדיור. הכוונה הייתה לעודד את קשרי השכנות בין דיירי הרחוב שהכירו זה את זה והיו כולם ממעמד סוציו-אקונומי דומה. הבתים נחשבו מפוארים יחסית לזמנם, וכללו אמבטיות, אריחי חרסינה וגגות תצפית. בכל הבתים השתכנו עובדי הבנק, למעט בית אחד בו התגורר הסופר אשר ברש.

הנהגת הישוב וכך גם הרוח השלטת בארץ, בשנות ה-30 ובשנות ה-40, הייתה סוציאליסטית מובהקת. מדיניות רווחה, תודעת צדק וחמלה ועזרה לחלשים, היוו חלק אינטגרלי מחיי התושבים בתל-אביב. כך גם קם איגוד מיוחד שתמך בעובדים הנכים ומשרדיו ישבו לזמן מה ברחוב מוהליבר 37. מתוך מודעה בעתון ‘הארץ’, ינואר 1938: “כל רוכלי הלחם בתל-אביב מוזמנים לאספה, במוצ”ש בשעה 6:30, במשרדי אגודת הרוכלים האינוואלידים (רח’ מוהליבר 27).

לא מעט דמויות ידועות בעיר התגוררו לאורך הדורות בבית הזה, כשהמפורסם שבהם הוא דוד מויאל אשר עליו כתוב באנציקלופדיה לחלוצי הישוב ובוניו של דוד תדהר: “למד משפטים במשך שלש שנים בפאריס, הוסמך לעורך-דין ומשנת 1904 היה היהודי הראשון בארץ הפועל כעורך-דין מוסמך”.

בשנת 1948 קומת הגג של בית יעקב בכור הוסבה לדירת מגורים. מרפסות קומת הקרקע וקומה ראשונה נסגרו והוסבו לחללי פנים. בשנת 1959 המבנה חדל לשמש למגורים והחל לשמש כבית המדרש ‘בית דוד’ של חסידות לעלוב. בשנת 1970 נרכש המבנה על ידי אדם בשם שמעון כהן וקומת הקרקע וקומה ראשונה החלו לשמש לצרכי מסחר. בשנת 1998 גרם המדרגות החיצוני המקורי הוחלף בגלל מצבו הבטיחותי. בימים אלו, כפי שניתן לראות בצילום, הבית מצוי בעיצומם של שיפוצים שיסתיימו ככל הנראה רק לקראת סוף שנת 2025.

תחקיר וכתיבה: חגי להב.