מלון צ'רנובסקי

מלון צ’רנובסקי – רחוב היכל התלמוד 4 (לשעבר רחוב מיכאל). ידוע גם כבית ירושלמסקי.

נכתב בעזרתן האדיבה ועל-פי עדותן של פנינה גרינבלט-ויט ושל אסתר צ’רנובסקי-ירון. אמה של פנינה היא קרובת משפחה של אסתר, ואילו אסתר עצמה, היא בתם הצעירה של רבקה ואריה צ’רנובסקי, בעלי בית המלון ההיסטורי.

משפחת ירושלמסקי שבבעלותה היה המגרש ברחוב מיכאל 4, הקימה עליו בית משפחתי כבר בשנת 1913, אך אין עדויות כתובות או מצולמות הנוגעות לבית זה. המגרש ממוקם בשוליה של השכונה ההיסטורית ‘אחוזת בית‘ ובסמוך לנווה-צדק. במהלך הגירוש הגדול של היהודים מתל-אביב, בסוף מלחמת העולם הראשונה, התגלגלו בני המשפחה לדמשק, שם נפטר האב נחום. האלמנה והילדים שבו לתל-אביב בתחילת שנות ה-20. כששבו העירה  שכר הבן הבכור יוסף את שירותיו של האדריכל יהודה סטמפלר, כדי שישפץ עבורם את המבנה ויוסיף לו קומה שלישית. סטמפלר תכנן את חלוקת החדרים כך שתתאים גם לניהול בית מלון. במרכזה של כל קומה עבר מסדרון רחב שמצדיו היו ששה או שמונה חדרים.

יוסף ירושלמסקי מתקומם כנגד גובה המסים שהוא נדרש לשלם לעירייה. כך הוא כותב ביולי 1923: “החשבון הרשום מטה שעולה יותר מ-82 לירות מצריות הוא מוגזם לדעת האנשים אשר אותם שאלתי והם רשמו לי חשבון מדויק מהכספים שעליי לשלם על פי החוק.” וכאן מגיעה רשימה של חישובים והתחשבנויות שהשורה התחתונה שלהם היא 55 לי”מ בלבד. “ועליכם לדעת אדונים נכבדים שמלבד החשבון הזה כבר שילמתי 54 לי”מ לוועד הנכבד שלכם בתור דמי חבר לבניית בית הכנסת, אספקת המים, ועוד ועוד. רבותיי! חשבונכם גדול מנשוא. הנני מבקש מכבודכם להתחשב איתי על פי החוק ולתת לי לגשת לבניין ביתי מפני שכל עיכוב חדש גורם לנו הפסד גדול.”

בני משפחת ירושלמסקי התגוררו בקומה העליונה, ואילו שתי הקומות התחתונות שימשו למגורים של דיירים אחרים וכן כחדרי בית-מלון. מיד עם סיום העבודות מבקש אדם בשם משה סגל לנהל במקום אכסניה, כפי שניתן לקרוא בתזכיר פנימי של מחלקת הרישיונות: “אנו שולחים לכבודו הבקשה של מר סגל משה לפתיחת פנסיון בבית ירושלמסקי, רחוב מיכאל (בניין בן שלוש קומות). היות שהבניין הזה הוא חשוד בעיני העירייה מנקודת מבט טכנית, הוחלט שתביעו את דעתכם בנדון. נא לענות לנו בהקדם האפשרי היות והפנסיון נפתח כבר בלי רישיון והענין לא סובל איפא שום דיחוי.” אבל מסיבות לא ידועות סגל ויתר על ניהול האכסניה שעברה לרשותה של משפחת זוסמנוביץ לזמן מאד קצר וזכתה לשם ‘המלון האמריקאי’. אלא שכבר ב-1926 הפך המקום ל’מלון צ’רנובסקי’ וכך הוא נודע בישוב.

אריה ורבקה צ’רנובסקי עלו ארצה בשנת 1926 מהעיירה אלכסנדריה, אשר בפלך ווהלין בפולין – כיום אוקראינה. איתם עלו שלושת ילדיהם, מאיר, שמריהו (נוניה) וחיה. תחילה התיישבו בני המשפחה ברחוב נחלת בנימין, אבל עד מהרה שכרו את חדרי האכסניה ועברו בעצמם להתגורר בבית ברחוב מיכאל 4. בני המשפחה התגוררו, ביחד עם אימו האלמנה של אריה, בחדר אחד בקומה הראשונה. יתר החדרים בקומה זו שימשו את אורחי בית המלון. חלק מהאורחים שכרו חדרים לטווח ארוך. אחת הדיירות מפרסמת מודעה בעיתון ‘הארץ’ (מאי 1934): “כל היודע על כתובתו של מרדכי וולף, חשמלאי, בא ארצה מאמריקה לפני ארבעה חודשים ועבד בכפר סבא, יואיל להודיע לאמו גב’ ניטה וולף, תל-אביב, מלון צ’רנובסקי.”

באותן שנים נולדו שלושה ילדים נוספים למשפחת צ’רנובסקי: יוסף (יליד 1928), יעקב (1929), ובת הזקונים אסתר, שנולדה בשנת 1934. שלוש שנים קודם ידעה המשפחה טרגדיה כאשר מאיר הבכור (1931-1910) שהיה כדורגלן מוכר, נפטר בעקבות ניתוח פשוט שהסתבך. בשנת 1935 החליט אריה צ’רנובסקי להעתיק את פעילות המלון לרחוב יהודה הלוי 14 ואף רכש חלק מהבעלות על הבניין. בהמשך, שינה את השם ל’מלון אספלנד’. את החדרים שהתפנו ברחוב מיכאל שכר אדם אחר שהסב את שם האכסניה ל’מלון גולדין’, אבל הבניין נותר מזוהה עם השם ‘מלון צ’רנובסקי’. משפחת צ’רנובסקי המשיכה לנהל את ‘מלון אספלנד’ ביהודה הלוי עוד שנים רבות. אריה צ’רנובסקי נפטר בשנת 1971 ורעייתו רבקה, נפטרה ב-1983. נוניה צ’רנובסקי (גולן) לא נישא מעולם. הוא נפטר בשנת 1981. חיה צ’רנובסקי-סולץ עבדה במערכת החינוך. היא נפטרה בשנת 1999. יעקב איש הפלמ”ח ואחיו יוסף היגרו לארה”ב לאחר מלחמת העצמאות. אסתר צ’רנובסקי-ירון היא גם עתה תושבת העיר תל-אביב.

עם כל חילופי השמות והמנהלים של המלון, משפחת ירושלמסקי המשיכה לגור בבית. בשנת 1934 עיברתו את שמם לירושלמי. באותה שנה התחתנה בתם מלכה עם שלום בן-עמרם. החתונה התקיימה באחד מחדריו של ‘מלון צ’רנובסקי’. עם השנים מצבו של הבניין הלך והתדרדר. ‘מלון גולדין’ נסגר לפני קום המדינה. ביוני 1958 עורך דין פודהצור שולח מכתב למחלקת הנדסה: “בתור מנהל עזבון המנוח יוסף ירושלמי, אחד הבעלים של הבית הנ”ל, הנני פונה אל כבודו בעניין הבא: הבית אשר נבנה לפני שנים רבות נמצא במצב גרוע ביותר, סדוק ומתפורר. קיים לדעתי חשש רציני כי עלול לקרות אסון לדיירי הבית. אני פונה לכבודו בבקשה לבדוק את מצב הבית בכל ההקדם ולקבוע האם הוא ראוי למגורים.”

את אחת הקומות תפס בשנות ה-50 בית מלאכה לחזיות ולחגורות. בשנות ה-60 שכרה הוצאת הספרים ‘פרדס’ את חדרי הקומה השניה והפכה אותם לשטחי אחסון. בשאר החדרים גרו דיירים בדמי מפתח. הדיירים שלחו בפברואר 1969 מכתב אזהרה לעירייה בו הם מתריעים מפני סכנת התמוטטות של מחסני הספרים.

בסוף שנות ה-90 פעלה בבית, מסעדה בשם ‘טרה טוסקנה’ ואילו בשנת 2006 העביר השף מאיר אדוני את מסעדת ‘כתית’ היוקרתית מכפר רות לכאן. אחר כך הגיעה תורה של מסעדת ‘טרקלין’ הממוקמת בבניין גם בימים אלו. כך רשום באתר האינטרנט של המסעדה: “בניין משוחזר בשכונת נווה צדק, שנבנה בשנת 1920 כבית מלון עבור הקצינים הבריטים ששרתו בישראל בזמן המנדט. בבניין השתמרו הרצפות המקוריות וציורי התקרה בכל חדר.”

תחקיר וכתיבה: חגי להב.