בֵּית אַדְלֶר

באותה תקופה שהה יש”י אדלר בארה”ב וניהול ענייני הבית נפל בחלקה של ברכה אשתו. כששב ארצה לן בקומה השניה, בזמן שברכה נשארה לגור בקומת הקרקע. בינתיים קם ל’בית אדלר’ שכן חדש ובולט: ‘מלון פלטין’, שהוקם באמצע שנות ה-20 ממש צמוד לבית, על פינת רחוב נחלת-בנימין.

שינויים ותוספות בניה עוררו במשך שנים סכסוכים עם השכן מנחם גילוץ, מי שיזם את הקמת שכונת ‘מרכז מסחרי’. ניתן לשער שאם גילוץ בחר לשלוח מכתבים לרשויות במקום לפתור את הסוגיות שהתעוררו בשיחת שכנים, כי היחסים בינו לבין אדלר התדרדרו לכדי עימות גלוי*. נושא אחד הטריד את גילוץ במיוחד. כך הוא כותב בשנת 1913: “מתכבד אני להודיעכם בזה שמר אדלר, שכני מצד מזרח, פתח חלון בית כסא כנגד חלונות ביתי ובנה בור על גבול ביתי וגם העמיד חבית של שופכין.” לבקשתו, נכפה על אדלר לשנות את שנעשה. 16 שנים אחר-כך עולה אותו נושא פעם נוספת: “היות שלפי התוכנית שאישרתם לשכני אדלר יוצא שהוא מעמיד את שני בתי כסאות מול חלונותי ומול הכניסה לביתי, זה מתנגד לחוקי הבניין ולחוקי סניטריה. אם תבקשו את התוכנית שלו הישנה תראו שאז העירייה אסרה על אדלר לבנות בתי כסאות למולי…”

*סמדר גלבוע, שישראל-יהודה אדלר הוא סבא רבא שלה, מעדכנת כי במהלך השנים שחלפו, צאצאי המשפחות אדלר וגילוץ כבר התפייסו ביניהם…

משהוסבה הקומה במפלס הרחוב לצרכים מסחריים, נפתח בה בית-מרקחת של האדון בלנק. בשנת 1929 מחליף את בלנק הרוקח הנודע גרשון שור. שני בתי מרקחת בלטו מעל השאר באותה תקופה בעיר, זה של שור וזה של טבצ’ניק. והנה, מכולם, בנו של שור ובתו של טבצ’ניק, התאהבו זה בזה. כך נוצרה כעבור 20 שנה רשת בתי-המרקחת הראשונה בארץ ‘שור-טבצ’ניק‘. ב-1930 החל לפעול ב’בית אדלר’ גם המכון לניקוי ולגיהוץ של הגברת שושנה אלסטר.

בפברואר 1943 אדלר מתלונן על בניה לא חוקית בחצר של מלון פלטין על ידי הצבא האמריקאי. על כך עונה לו המהנדס העירוני שיפמן: “אנו מצטערים להודיעך כי אין אנו יכולים לאחוז בכל האמצעים היות והבניין הוקם על ידי הצבא האמריקאי ובהתאם לחוק אין הבניינים המוקמים על ידי הצבא טעונים רישיון.” באותה שנה על-פי ביקורת של מפקח עירוני הבית היה בן שתי קומות, הכיל 5 חנויות, 17 חדרים, 5 מרפסות סגורות ומחסן בחצר.

מעט לפני מותו עיברת אדלר את שם משפחתו לאדר, מכר את ביתו ועבר לגור ברחוב מלצ’ט. את מרבית התמורה שקיבל בזכות המכירה תרם להקמת ישוב בעמק יזרעאל שנקרא על שמו ‘רמת-ישי’. על פרשת התרומה נכתב במאמר בעיתון ‘דבר’ מה-16 באפריל 1948: “עניין שינוי שם הנקודה ג’ידה לרמת-ישי ידוע רק למעטים. מן הראוי שיהיה נודע ברבים. המורה והעסקן הותיק ר’ יש”י אדלר מתל-אביב מכר את ביתו במרכז העיר במחיר גבוה. את הבית – אמר – בניתי לפני 30 שנה כשתל-אביב הייתה עדיין פרוור, ועלה לי כך וכך. אם קיבלתי תמורתו פי 20, זה הרבה בזכות המפעל הציוני וגידול העיר. אין אני חושב שהכסף הנותר שייך לי, והוא קם ומסר את הכסף 10,000 לירות ארץ-ישראליות לקרן היסוד. תמצא זו נקודת יישוב הזקוקה לתמיכה כספית ותעשה בסכום למען בנינה. החליטה קרן היסוד אחרי ברורים שונים לשנות את שם הכפר הערבי ג’ידה לרמת-ישי על-שם הנדבן.”

אדלר זכה לראות את הקמתה של מדינת ישראל. הוא נפטר בדצמבר 1948. לאחר מותו נכתב עליו בעיתון ‘מעריב’: “דמותו הנאה תחסר מאד בנופה של העיר תל-אביב. היא תחסר למתפללי בית-הכנסת הגדול, שם היה גבאי, והיא תחסר גם בחגיגות פומביות, בהן הושיבהו תמיד בין זקני הישוב, כתפאורה חיה.”

עשרות שנים לא דובר בבית. הוא הלך ונשתכח כשאר המבנים ההיסטוריים של העיר, עד שקמו אנשי הון ורצו להרוס אותו ולהקים על פניו מגדל. העניין עורר מרירות והתנגדות בקרב שוחרי השימור ההיסטורי. לבסוף הגיעו לפשרה, שיפצו ושימרו את הבית לאחר שהרימו מעליו, כמו מפלצת חסרת רחמים את ‘מגדל רוטשילד 17’. לצורך בניית המגדל פורקו קירות המבנה ואוחסנו. לאחר סיום בניית המרתפים ושלד המגדל, הוחזרו הקירות המקוריים ומבנה ‘בית אדלר’ קם מחדש במקומו המקורי. 

עטרה טנל-ששון מוסיפה עדות אישית: החנות השניה מימין היתה משנת 1935 מכבסה של אבי ז״ל. מימינו היה מר שקרלט שמכר תכשיטים ושעונים והחנות השמאלית היתה בית מרקחת של משפחת דבורה. ממול בנק קופת עם.

תחקיר וכתיבה: חגי להב.