בית יוסף רובינשטיין

הבתים שנבנו בשכונה כללו חצר קדמית רחבה ומרפסת מוגבהת מהקרקע בגובה יחידת הדיור. הכוונה הייתה לעודד את קשרי השכנות בין דיירי הרחוב שהכירו זה את זה והיו כולם ממעמד סוציו-אקונומי דומה. הבתים נחשבו מפוארים יחסית לזמנם, וכללו אמבטיות, אריחי חרסינה וגגות תצפית. בכל הבתים השתכנו עובדי הבנק, למעט בית אחד בו התגורר הסופר אשר ברש. כששאר דיירי הסמטה חצו בבוקר את שער הכניסה לשכונה והלכו לעבודתם בסניף הבנק, היה ברש צועד מרחק 700 מטר ל’בית-הספר למסחר‘ ברחוב גאולה, שם שימש כמורה.

מלבד משפחת ברש גרו בשכונה המשפחות: יהודית ובצלאל שקלרסקי, שושנה ויעקב רובינשטיין, טובה וישראל רבינוביץ, משפחת כספי, עזר ויונה הורביץ, לולו וזאב טורנר, ברכה ויוסף רובינשטיין, סני ואברהם עטקינד, ושמחה ויעקב גרא. שני הבתים המרשימים שמהווים את גולת הכותרת של שימור הבתים בסמטת שפ”ר ועומדים בקשת הכיכר הם אלו של זאב טורנר ושל יוסף רובינשטיין (מספרים 7 ו-9).

זמן קצר לאחר שבני הזוג הצעירים ברכה ויוסף רובינשטיין נכנסו לגור בביתם, נולדו שני ילדיהם רענן וחנה. בשנת 1925 ביקשו להרחיב את ביתם ופנו לאדריכל יוסף ברלין כדי שיתכנן עבורם קומה שניה. ברלין ושותפו פסובסקי עקפו במקרה זה את הפרוצדורה המקובלת לקבלת אישורים. כך הם כותבים למחלקה הטכנית בסוף אותה שנה: “הננו מבקשים בזה לאשר, לאחר מעשה, את השינויים ביחס לתכנית שמוכרחים היינו להכניס בעבודה. מוטל היה עלינו לתקן בניין רעוע במלוא מובן המלה ולהכשירו לקבל קומה שניה.”

בשנת 1965 הבית כבר נרשם על שמם של דבורה מרחבקה ודוד מרגלית, שבתורם מכרו אותו בינואר 1972 לרות ואריה אלתר ולשרה ויצחק היינה. בשלט שהציבה העירייה בחזית שני המבנים נכתב: “המבנים שימשו כבתים פרטיים ואופייניים לסגנונו של טישלר. בולט במיוחד פרט השיניות במעקה הגג, השואב השראה מאדריכלות ימי הביניים. מבנים 9-7 יחד עם כל מבני הסמטה, הוכרזו לשימור בשנת 2008 ושופצו בשנת 2017 על-פי התכנון של משרד גל פלג אדריכלים.”

תחקיר וכתיבה: חגי להב.