בית גולדה ודב הופמן

בית גולדה ודב הופמן – רחוב נחלת בנימין 42.

*נכתב בשיתוף עם האדריכלית אנה שיפמן  – אדריכלות שימור. טלפון: 054-4965527.

דב הופמן שהקים ביחד עם אשתו גולדה (זהבה) את הבית ברחוב נחלת-בנימין 42 היה שען במקצועו. עד יום מותו גאוותו הייתה על כך שמכל השענים בארץ ישראל, הוא זה שנקרא על-ידי השלטונות הבריטים לתקן את השעון הגדול, אשר ממוקם במרומיו של מגדל השעון ביפו. דב, בנם של חיים ושל פרידה הופמן, נולד בשנת 1876 בוילנה. הוא עלה ארצה עם משפחתו, במסגרת העלייה הראשונה, כאשר היה ילד בן 6. גולדה לעומתו, נולדה כבר בארץ. הוריה של גולדה, אסתר-רחל ודוד-אליעזר רזניק עלו ארצה ממינסק, במקביל לעלייתה של משפחת הופמן, וניהלו מלון קטן ברחוב האשל ביפו. שנה לאחר עלייתם, נולדה גולדה.

גולדה ודב נפגשו ביפו והתחתנו בשנת 1903. בנם הבכור הרצל, נולד כעבור שנה. ב-1906 נולדה גם אסתר, בתם השניה. בשנת 1911 הצטרף דב הופמן לאגודה בה היו שותפים 35 בעלי מלאכה. חברי האגודה החליטו להקים את שכונת ‘נחלת בנימין’ לפי המודל של שכונת ‘אחוזת בית’, כפי שמדווח עיתון ‘האחדות’, 26 בינואר 1912: “בין כה וכה, שכונה יהודית שלמה צמחה בין לילה. חברי נחלת בנימין בחרו ועד מקרבם המשתדל לסדר ענייני המים, הכביש וכדומה. גם ועדה מיוחדת נבחרה לסידור ענייני השמירה של השכונה. גם חנות משותפת נוסדה. כל חבר השכונה נתחייב לקנות מניה, ואולם חלק ידוע מהרווח מוקדש לטובת כל הקונים.” 

אלא שהחברים שנמנו על אגודת ‘נחלת בנימין’, לא היו בעלי אמצעים כפי שהיו מייסדיה של ‘אחוזת בית’. הם גם לא הצליחו למצוא מקורות מימון חיצוניים מתורמים אמידים, כפי שהצליחו לעשות עקיבא אריה וייס, מאיר דיזנגוף, וחבריהם תושבי השכונה הראשונה, שעד אז כבר שינתה את שמה לתל-אביב. עד מהרה נקלעו החברים לקשיים ונאלצו להסתייע באנשי תל-אביב ואף להתאחד איתם. בדצמבר 1912 נחתם הסכם האיחוד, שבו נרשם בין היתר: “… מיום א’ כסלו תרע”ג מתאחדת השכונה נחלת בנימין עם השכונה תל אביב ונכנסת ברשות הנהלה אחת, ונושאת על עצמה ג”כ השם תל-אביב ורק להרחוב התיכוני נשאר השם רחוב נחלת בנימין ולהרחוב השני צבי קלישר. כל חברי נחלת בנימין נכנסים כחברים גמורים בתל-אביב עם הזכויות והחובות שיש לכל חבר בתל-אביב ומחויבים לשמור על כל התקנות של תל-אביב הקיימות ושעתידים להתקבל.” 

משפחת הופמן בנתה את ביתה על המגרש שיהפוך לנחלת בנימין מספר 42, בקטע הרחוב שבין רחוב מונטיפיורי לבין אחד-העם, במרחק 5 דקות הליכה מ’גימנסיה הרצליה’. לא נותרו עדויות הנוגעות למצבו של הבית ההיסטורי בשנותיו הראשונות. קיים תיעוד ראשון למצבו של הבית שקדם למבנה הנוכחי, מתחילת שנות ה-20. באותה עת משפחת הופמן כבר התרחבה לאחר שנוספו לה שתי בנות, חנה ושרה. האדריכל שתכנן את הבית הישן הוא משה לוברניצקי. באוגוסט 1933 החליט דב הופמן להרוס את הבית הישן ולבנות במקומו בית חדש. הוא פנה למהנדס שלמה פונרוב שמשרדו ישב ברחוב ביאליק 17, וביקש ממנו לתכנן עבורו בית בן שתי קומות, בסגנון הבינלאומי שהפך באותם שנים לסגנון השולט בעיר. הקומה השלישית נוספה למבנה בשנת 1935 והעניקה לו את המראה הסופי, כפי שנותר עד היום. 

המהנדס פונרוב חתום על בנייתם של מספר בתים בעלי ערך היסטורי, חלקם בלב תל-אביב, ברחובות נחמני ופאירברג. כמו-כן, היה מעורב בבנייתו של בית החרושת המפורסם לשוקולד של ‘עלית’, ברמת-גן. פונרוב תכנן את הבית מלכתחילה כך שיתאים גם להפעלתו של בית קפה אותו ניהלו השותפים אברהם-אבא הרצמן ואברהם טנצר. בית הקפה ניצב במרכז החזית הפונה לרחוב נחלת-בנימין ומשני צדיו נפתחו שתי חנויות. במקביל, המשיך לעמוד בחצר צריף בו הייתה לאדם בשם משה סוקולובר חנות תכשיטים ושעונים. 

באחת החנויות הצמודות לבית הקפה החלה לפעול כבר בשנת 1934 חנות של יעקב רצ’יצקי שמכרה מגבעות וכובעי קש לגברות, לגברים ולילדים. מן הצד השני פעלה חנות נעליים שנקראה ‘נעלי רוזנבאום’. שותפיו של בית הקפה הסתכסכו ביניהם זמן קצר לאחר ההשקה, עד שאחד השותפים, אברהם טנצר, עזב את השותפות. הקפה נסגר ונפתח מחדש.  בשנות ה-40 ניתן היה למצוא באחד מהחדרים בקומה השניה את הוצאת הספרים ‘רוז’. בחדר אחר עבד החייט צבי אגסי.

דב הופמן נפטר באוקטובר 1956. הבן הבכור, הרצל הופמן, המשיך לגור בבית עם אשתו רבקה ועם ילדיהם. הרצל נרשם כיורש הנכס והוא גם זה שניהל את העניינים השוטפים של הבניין מול הרשויות, ומול הדיירים והסוחרים. האחות השניה, אסתר, התחתנה עם צבי כהן ועברה לגור איתו. היא נפטרה בשנת 1967. חנה התחתנה עם ישעיהו-שורה פרנקל ונולדו לה שני בנים, עמירם ואלון. היא נפטרה בשנת 2008. האחות הצעירה שהתחתנה עם אברהם שוסטר עזבה גם היא את הבית. אם המשפחה, גולדה הופמן, נפטרה במארס 1968.

משפחתו של הרצל הייתה אם כך, ממשיכת השושלת ב’בית דב הופמן’. בתו של הרצל, רחל טוקר-שיינס, שנולדה בבית הזה, מספרת על המשפחה ועל הבית, באתר ‘הקשר הרב דורי’: “נולדתי ברחוב נחלת בנימין בשנת 1952. גדלתי בין חנויות הבדים ובעלי העסקים הקטנים. זוכרת את מוכר הבדים, תופרת החזיות, השען, הגזרן, החייט וטכנאי השיניים. כולם בעלי מלאכה שהתקיימו בדוחק לפרנסתם, חלקם הגדול פליטי שואה. אני זוכרת שאבא התקין נדנדה על המשקוף בין חדר האוכל והמטבח ואמא הושיבה אותי על הנדנדה ונדנדה אותי כשהייתה מבשלת.  סבתא וסבא גרו בדירה לידינו. את סבא דב אני זוכרת בקושי כי הוא נפטר כשהייתי בת 5 בעיצומו של מבצע סיני. סבתא זהבה נפטרה כשהייתי בת 14.”

הרצל בנו של דב, המשיך להשכיר למנחם רצ’יצקי, בנו של יעקב, שטח בבניין לצורך הפעלת מזנון. כך יצא שמשפחות הופמן ורצ’יצקי שיתפו פעולה במשך למעלה מ-40 שנה. על רישיון העסק שקיבל מנחם רצ’יצקי נרשם: “מסעדה לטיגון קציצות והמבורגר”. בהמשך הפך המזנון לסניף של ‘וימפי בר’. מתוך מודעה בעיתון ‘מעריב’, יולי 1967: “מהיום אפשר להנות מכריך וימפי אמיתי גם בוימפי-בר ברחוב נחלת בנימין 42. הוימפי-בר החדש יהיה פתוח בין השעות 11 בבוקר עד אחרי ההצגה השניה (בערב או בלילה חניה נוחה).” בשנת 1947 פתח הרצל הופמן חנות מכונות תפירה בשם ‘הופמן” בחצר הבית. בין  היתר היה סוכן של מכונות Pfaff בישראל. החנות נסגרה ב-1968 עקב מחלה.

בשנות ה-70 פעלו בבניין: חנות האריגים של יצחק ואהרון אלגרנטי שהחליפה חנות קודמת להלבשת נשים. מרדכי סמכי נכנס במקום רצ’יצקי וניהל מסעדה לטיגון בשר עם אישור למכור משקאות משכרים. הניה סוקולובר, אלמנתו של משה, המשיכה לנהל את חנות השעונים שנפתחה בשנות ה-30, ביחד עם בנה אברהם. בתחילת שנות ה-80 הצטרפה לבתי העסק בבית גם חנות למוצרי חשמל של מנשה נעים. אותו מנשה נעים רכש חלק מהבעלות על הבניין. בשנות ה-90 ניתן היה למצוא כאן חנות לצרכי צילום, מרפאה של ד”ר דוד פרמדרמן ובית מסחר לתפירה של יוסף חכימי. בשנת 2022 ממוקמות שלוש חנויות בקומת המסחר: ‘פמינה’ – בדים לשמלות כלה, ‘ירונטקס’ – טקסטיל, ו’שקוף סנטר’ – וילונות, יבוא בד טקסטיל.

בשנת 1967 לקה הרצל הופמן בשבץ מוחי ובשנת 1971 הוא נפטר. הבית עבר לניהולה של רבקה הופמן, שנפטרה בשנת 1989. בסוף שנות ה-80 חלק מהבעלות על ‘בית גולדה ודב הופמן” רשומה גם על שמם של משה גרינברג ומנשה נעים. במסמך של אגף רישום והסדר מקרקעין של משרד המשפטים מדצמבר 1996, רשומים – בין היתר – בעלי הבית הבאים: חנה פרנקל, בתם של דב ושל גולדה. אליקים הופמן, נילי קמינסקי ורחל טוקר, ילדיהם של הרצל ורבקה הופמן. וכן ראובנה טליתמן, יוספה לינציץ ורחל רייכרט.

תחקיר וכתיבה: חגי להב.