בית קלייזר

בית קלייזר – רחוב אלנבי 11.

האדריכל אלכסנדר לוי הקדיש פרק קצר מחייו לארץ ישראל, אבל בפרק הזה הוא הותיר בתל-אביב חותם רב משמעות: בראש ובראשונה ‘בית הפגודה‘, אותו הקים בשנת 1924, ואליו נוספים בין היתר, ‘בית אוסישקין‘ וגם ‘בית אידלזק‘ ברחוב אלנבי 54. ‘בית קלייזר’ היה הפרוייקט האחרון שטיפל בו בעיר. זמן קצר אחר-כך עזב את הארץ מתוסכל וממורמר מכך שלא העריכו את עבודתו, ומתקשה להתפרנס במידה שציפה לה. לוי שב לאירופה ועבד בהצלחה עד המלחמה, אלא שסופו היה שנרצח באושוויץ.

ייתכן שמצבו הרגשי של האדריכל והניכור שחש, מתבטאים בקירות הבית ברחוב אלנבי 11. את הסגנון האקלקטי עם אלמנטים של ארכטיקטורה ערבית ששילב במרבית הבתים הקודמים שתיכנן, העלים כמעט לגמרי, ובמקומם הדגיש סגנונות אירופאיים מובהקים, או כפי שכתב שלמה שבא בספרו החשוב ‘הו עיר, הו אם’: “אלכסנדר לוי בנה בית ברחוב אלנבי בדרך לים, מעין מבנה רומאי איטלקי קלאסי.” גם פרופ’ ניצה סמוק, שמשרדה היה אחראי על השיפוץ, כותבת: “אין במבנה אזכורים מזרחיים מלבד הארקרים המצולעים בפינות. כנגד זאת הוא עשיר בתערובת של אלמנטים בהשפעת האר-נובו.”

בעלי הבית היו אידה ואפרים קלייזר שניהלו את המקום עד יום מותה של אידה קלייזר באפריל 1955. אלכסנדרה, בתם של בני הזוג, נישאה למהנדס עמנואל טובים, שהיה איש ציבור, מנהל בית-החרושת ‘סיליקט’ ויורד ים נלהב. עמנואל טובים גם הקים את ‘אגודת זבולון’ לעידוד ענף הימאות בקרב בני הנוער. בתחילת שנות ה-30 נקלעו הקלייזרים לקשיים כלכליים ונאלצו לקבל סיוע מהחתן המבוסס. זאת אולי הסיבה שבטעות נרשם במספר מאמרים ובחלק מאתרי האינטרנט כאילו הבית היה שייך לעמנואל טובים, אבל בפועל לא כך היו פני הדברים. כך פורסם בעיתון ‘דבר’ ב-25 במארס 1931:

משרד ההוצאה לפועל ביפו. התובע פסח אליהו ליאון. הנתבעים אפריים קלייזר ואידה קלייזר. להווי ידוע שמשרד ההוצאה לפועל ביפו שם את ידו על בית אפריים קלייזר הנמצא בתל-אביב, רחוב אלנבי מספר 11 ואסור למישהו לעשות איזה שהיא טרנזקציה או לשכור דירות בבית מבעלי הבית, אלא אם על ידי משרד ההוצאה לפועל ביפו, אחרת יהיו אחראים בהתאם לחוק ולכל חוזה או טרנזקציה כזו לא יהיה שום ערך.

כבר בשנת 1928 התמקם בקומת הקרקע של המבנה ‘קלובּ פועלי ציון’ שבו התנהלו דיונים ואירועים תרבותיים עבור אנשי התנועה הסוציאליסטית מייסודו של דב בר בורוכוב. בספטמבר אותה שנה הותקף המועדון על-ידי פורעים רוויזיוניסטים ונגרם נזק עצום שעורר סערה בקרב תושבי העיר. המשטרה התקשתה למצוא את הפורעים, אך כעבור 23 שנים התרברב מר שמואל הלוי בכתבה בעיתון ‘חרות’:

בערב שמחת תורה ערכו אסיפה פומבית במועדונם שברחוב אלנבי 11. חברים במחלקת המשמר יצאו שלובי זרוע ושירה מכיוון כיכר מגן דוד לכיוון שפת הים. פנינו לרחוב הירקון ולרחוב טרומפלדור ושם הסתדרנו לשם התקפה על מועדון פועלי ציון. פרצנו למועדון והחרבנו אותו כמעט כליל ופיזרנו את האסיפה.

ב-1930 מפעילה במקום הגברת אדית בלוך ‘בית-ספר לגימנסטיקה’: “קורסים חדשים לילדים ולגבירות. גימנסטיקה ריטמית, התעמלות אורטופדית, מסג’, התעמלות לתינוקות.” באמצע שנות ה-30 ניתן היה לשכור בקומה ב של ‘בית קלייזר’ חדרים בפנסיון של הגברת בלומה ספרשטיין. במקביל, פעל ברחוב אלנבי 11 בית עסק לקניה ומכירה פומבית של כסף וזהב, בניהולו של אריה גרונפטר.

אחד מבתי-העסק הבולטים שהיו מזוהים עם הבניין עשרות שנים נפתח בשנת 1937 ונקרא תחילה ‘המסבאה ראשון’ ומאוחר יותר נודע בכל רחבי העיר כ’מרתף הראשון’. הגברת בלנקה אדלר שניהלה את בית האוכל והשתיה באותן שנים, התגאתה בהופעות התרבותיות שליוו את המבקרים במקום: “פרופ’ ניקוליבסקי הכנר המפורסם שב ממסעו בחוץ-לארץ וינגן מהיום עם מר יוסי מלזק ליד הפסנתר.” עד כדי-כך היה המקום ותיק ויציב, שחמישים שנה מאוחר יותר, בפברואר 1988, פורסמה מודעה בעיתון ‘כותרת ראשית’: “במרתף ראשון תוכלו ליהנות ערב-ערב ממופעי בידור, שירי ארץ-ישראל, שירים נוסטלגיים, שאנסונים. מטבח צרפתי, מאכלי בשר ודגים. אלנבי 11.”

בחלוף השנים התדרדר באופן טבעי מצבו של הבניין. בשנת 1990 הוכרז המבנה לשימור עם הגבלות מחמירות. בשנת 2014 עבר שיפוץ משמעותי שהשיב לו את יופיו הקדום.

תחקיר וכתיבה: חגי להב.