בית משה ארוך

בית משה ארוך – רחוב יהודה הלוי 3. 

בתום מלחמת העולם הראשונה, לאחר שהיהודים שבו לתל-אביב בעקבות הגירוש שכפו עליהם התורכים, וביתר שאת לאחר מאורעות תרפ”א, הישוב הלך והתפתח בקצב מהיר. מכ-1,500 תושבים בשנת 1918, גדל מספר המתגוררים בעיר לכדי למעלה מ-30,000 תושבים בשנת 1924. השכונות הראשונות: ‘אחוזת בית‘, ‘חברה חדשה’, ‘נחלת בנימין‘ ו’מרכז בעלי מלאכה’ כבר התפשטו צפונה, ועתה החלו בעלי הבתים להוסיף קומה שניה ושלישית לבתים הקיימים. במרחק מה, שייכות עדיין ליפו, המשיכו להתנהל חיים נפרדים גם בשכונות הוותיקות ‘נווה צדק’, ‘נווה שלום’ ו’אהל משה’. שכונות חדשות עלו על הקרקע ומגרשים שעמדו ריקים בשולי השכונות אוכלסו. כך יצא שבתווך, בין ‘תל-אביב הקטנה’, לבין ‘נווה-צדק‘, צצו בתים חדשים. זה בדיוק המקרה של בית משה ארוך שהוקם בקצה רחוב יהודה הלוי, צמוד לרחוב פינס.

שתי משפחות חברו כדי להקים מבנה דו משפחתי בן שתי קומות, המורכב משני אגפים זהים, הבנויים בתמונת מראה. משפחתם של ריינה (מלכה) ומשה ארוך, שבבעלותה היה האגף המערבי (יהודה הלוי 3) ומשפחתו של אברהם בן יקר, באגף המזרחי (יהודה הלוי 3 א’). הבניה החלה בשנת 1924 והאכלוס התבצע כעבור שנה. תשע שנים מאוחר יותר, מוכר בן יקר את חלקו בנכס לאדם בשם יצחק קנר, שמצדו משכיר את המקום לרבי יעקב ישראל רבינוביץ’ מחסידות ליניץ, בנו הבכור של האדמ”ור רבי פנחס מקנטיקוזבה. רבינוביץ’, שהיה ידוע כ’רבי יעקב ישראל מחרסון’, פתח את השטיבל החסידי הראשון בעיר, כאן ברחוב יהודה הלוי 3. אברהם וקלרה בן יקר ושני ילדיהם, יעקב ואסתר, עברו לגור ב’בית גלימידי‘, ברחוב השרון (רחוב לבונטין של ימינו).

אצל משה ארוך עסקו בעניינים ארציים יותר. לארוך ולבנו הייתה חנות לאריגי צמר בסיטונות ולצרכי חייטים, ברחוב נחלת בנימין 33. מלכה ומשה ארוך נפטרו שניהם בתחילת שנות ה-40 והורישו את הבית לבנם גבריאל ארוך. באגף השני, הרבנית רבינוביץ’ היא זו שמטפלת בענייני המבנה אחרי שגם הרבי מחרסון נפטר בשנת 1941. בינתיים, משפחת רבינוביץ כבר רכשה את חלקה בבניין. בשנת 1945 הרבנית מבקשת מהמחלקה הטכנית בעירייה אישור לקבלת שני שקי מלט “הנחוצים לי מאד לתיקון הבית.”

גבריאל ארוך מכר את הבית לרגינה ושמואל גטניו בשנת 1948. כעבור חמש שנים הזוג גטניו רוכש גם את החלק המזרחי של הבניין. בשנות ה-50 פעלה במקום חנות תכשיטים וכלי בית של שרה פולק, וכן חנות בגדים של צבי מוזס. רגינה גטניו שבשנות ה-70 גרה ברחוב העליה, מקבלת באוקטובר 74 מכתב אזהרה ממהנדס העיר, בו הוא מציין בפניה שאם לא תנקוט בפעולות הנדרשות לשיפוץ הבית ברחוב יהודה הלוי 3, ייאלץ להרוס חלקים ממנו: “הריני מצווה באישורו של הממונה על המחוז לסגור מיד את השטח. עליך להרוס את הגזוזטרה בקומה ב’ מצד מערב ולהסיר את הגושים הרופפים בחזית הבניין. אם מסיבה כלשהי לא תנקטי בצעדים הנ”ל אורה לסלק את הסכנה, אם על-ידי הריסה, או באופן אחר.”