הווילה של ד"ר שטיין
הווילה של משפחת שטיין – רחוב בלפור 46.
את המגרש על אדמות סבח-זריפה שנמצא במרחק 30 מטר מזרחית לשדרות רוטשילד, רכש אדם בשם ליאופולד לנדו בשנות ה-20 של המאה ה-20. אלא שככל הנראה התעוררו סיבות כלכליות בגינן הוא מכר את אותו מגרש כבר בשנת 1925 לד”ר חיים (אמיל) שטיין. ד”ר שטיין היה אחד הרופאים המוכרים בארץ ישראל, טרום הקמת המדינה. הוא היה מנהל בית החולים ‘הדסה’ בתל-אביב, ובשנת 1923 הקים את ‘סנטוריום עין-גדי‘ ברחוב מזא”ה. שטיין התפרסם כאחד הרופאים שטיפלו בחיים ארלוזורוב, מיד לאחר ההתנקשות ההיסטורית על חוף הים.
האדריכל יהודה צוקרמן תכנן עבור משפחת שטיין וילה רחבת ידיים ובעלת מראה אירופאי עם חצר המקיפה אותה ומשרה אווירה של בית בפרוור של אחת מערי מרכז אירופה. אין פלא שזאת הייתה בחירתו של חיים שטיין יליד האימפריה האוסטרו-הונגרית, שרכש את השכלתו בוינה. אסתר וד”ר שטיין גרו עד 1925 ברחוב נחלת בנימין, ב’בית ברויטמן’. ד”ר שטיין נהג לצעוד בכל בוקר מהבית החדש ברחוב בלפור ועד לסנטוריום בו עבד. משך ההליכה פחות מ-10 דקות.
בסרטון זה מצולמים בתים היסטוריים הניצבים על צומת הרחובות בלפור ורוטשילד, בתל-אביב. בין היתר ניתן לראות כאן גם את הווילה של ד”ר שטיין.
בסרטון זה מצולמים בתים היסטוריים הניצבים על צומת הרחובות בלפור ורוטשילד, בתל-אביב. בין היתר ניתן לראות כאן גם את הווילה של ד”ר שטיין.
מבין הפעילויות הרפואיות רבות הרושם של ד”ר שטיין, הקמת הסנטוריום ‘עין גדי’ היא שהותירה את חותמה על תולדות העיר. רבים מילדי תל-אביב של שנות ה-30 וה-40 נולדו בבית היולדות של ד”ר שטיין. למעשה התקיימה תחרות בלתי סמויה בין בית היולדות של ד”ר פרויד ברחוב יהודה הלוי, לבין בית היולדות ‘עין גדי’. זמן השהות וההתאוששות של היולדות לאחר הלידה היה ארוך משמעותית מכפי שהוא כיום, ועל-כן באותה הזדמנות, רבים כבר ערכו את טקס ברית המילה, בבית החולים. בשנות ה-50, לאחר מותו של שטיין, כשמנהל המוסד היה ד”ר כץ, עיקר הפעילות ב’עין גדי’ התמקדה בניתוחים של הסרת שקדים לילדים.
בשנת 1939 עברו אסתר וחיים, ביחד עם בנם יחידם עמרם בן ה-5, לגור בראשון-לציון. הבית ברחוב בלפור הושכר במשך עשרות שונים, אבל נותר בבעלות המשפחה. לאחר שאסתר שטיין נפטרה בשנת 1988, בגיל 94, ירש עמרם את הווילה והיא הייתה רשומה על שמו.
לאחר המעבר של משפחת שטיין למעונם החדש בראשון, הייתה זאת משפחת שרפמן שגרה במקומם בווילה. אחר-כך הושכר המקום לצירות הטורקית בישראל, שניהלה את ענייניה מהבית עד 1962. ביוני אותה שנה עברו לכאן משרדי השגרירות הבלגית. זאת הייתה תקופה סוערת בהיסטוריה הקולוניאלית והמבישה של בלגיה.
באותה עת הרפובליקה הדמוקרטית של קונגו זכתה בעצמאות מכובשיה, אבל היה זה תהליך שלווה בשחיתות ובסדרה של פשעים נגד האוכלוסיה המקומית, לא בלי שתהיה לבלגיה אחריות בלתי מבוטלת להתרחשויות. הדבר גרר מהומות והפגנות ברחבי העולם, ובין היתר גם בתל-אביב. ההפגנות התקיימו מול מבנה השגרירות. בהמשך התפרסמו הודעות בעיתונות. ‘מעריב’, 4 באוגוסט 1966:
הודעת השגרירות הבלגית. לשם שמירת זכויותיהם של האנשים והחברות, אשר קיבלו זכויות או היתרים לנכסי דלא ניידי, כגון מכרות ויערות על אדמת הרפובליקה הדמוקרטית של קונגו (קינשסה) – לפני 30.6.60 – עליהם לפנות מיד, לטובתם, לשגרירות הבלגית, רחוב בלפור 46 ת”א.
בשנות ה-80 ישבו כאן משרדי חברת הביטוח ‘מנולייף-מנורה’.
תחקיר וכתיבה: חגי להב.
