בֵּית בֶּרְלִין
בית ברלין – רחוב בלפור 59, פינת שדרות רוטשילד 83.
בשנות ה-20 של המאה ה-20, בשיא תנופת הבניה של העיר תל-אביב, היוו לבני הסיליקט שיוצרו בבית-החרושת הנודע בסמוך לשכונת נורדיה, את אבני היסוד במפעל התקומה הציוני. אדריכלים ומהנדסים, כולם השתמשו בלבנים האלו, אבל מלך מלכי הסיליקט היה האדריכל יוסף ברלין. הוא כל-כך אהב את הלבנים האלו שבחלק ניכר מעבודותיו הוא השאיר אותן חשופות לגמרי. כך למשל ב’בית התאומים‘ ברחוב מזא”ה, כך ב’בית מן‘ ברחוב אלנבי וב’בית רבניצקי‘ ברחוב אחד העם, וכך כמובן גם בביתו הפרטי ברחוב בלפור.
יוסף ברלין (1952-1877) היה מהבולטים שבאדריכלי הארץ, בכל הזמנים. הוא נולד ברוסיה ורכש את השכלתו המקצועית בסנט-פטרסבורג. בשנת 1921 הגיע לתל-אביב, ביחד עם אשתו הפסלת מרים ברלין, ועם שלושת ילדיהם: זאב, משה ונעמי. זמן קצר לאחר הגעתו ארצה פגש את המהנדס ריכרד פסובסקי וחבר אליו לשותפות פוריה, אשר הולידה לא מעט מבנים חשובים. חלוקת העבודה בין השניים הייתה ברורה. פסובסקי היה איש המעשה והחומר, ברלין היה איש היצירה והרוח. ביחד בנו את ‘בית התאומים’ שנקרא ‘בית ברלין-פסובסקי’, ומשפחת ברלין אף עברה להתגורר באחת הדירות, בבניין במזא”ה 7.
בסרטון זה מצולמים בתים היסטוריים הניצבים על צומת הרחובות בלפור ורוטשילד, בתל-אביב. בין היתר ניתן לראות כאן גם את בית ברלין.
בסרטון זה מצולמים בתים היסטוריים הניצבים על צומת הרחובות בלפור ורוטשילד, בתל-אביב. בין היתר ניתן לראות כאן גם את בית ברלין.
את הבית על אדמת סבח-זריפה, ברחוב בלפור, פינת שדרות רוטשילד, החלו לבנות בשנת 1929. הבית נרשם דווקא על-שמה של מרים ברלין והוא עורר מחלוקת עם השכנה איטה רפפורט עוד טרם הוקם. במקור היו אמורים שני המבנים שנמצאים על אותו המגרש, להיות שותפים בחזית הפונה לשדרות רוטשילד. כך כותבת השכנה לעירייה, ב-30 בינואר 1929:
היות וחצי המגרש מספר 27 נמכר היום לגברת מרים ברלין העומדת לבנות בקרוב בית עליו, לכן הנני מתכבדת להודיע לכם כי אני עומדת בכל תוקף על מילוי תנאי העירייה והנני מבקשת לא לתת רישיון לבניין לגברת ברלין עד שלא תקבל הסכמתי בכתב על התוכנית של החזית. אחרי שלגברת ברלין יש חזית לשדרות רוטשילד ולרחוב בלפור, יחד בערך 34 מטר, יש לה אפשרות גמורה לעזוב שני מטרים מהקיר שלי ואז הכל יהיה בסדר גם בשבילי וגם תמנע בעד בניין מכוער בעיר. אני מבקשת להתחשב עם מצבי המיוחד שביתי הוא רכושי היחידי הקטן העלול לסבול הרבה אם הגברת ברלין תיבנה לא לפי חזית מאוחדת. רק העירייה צריכה להגן על הזכויות שלי וגם על זכויות העיר, שלא יהיו תחת תקרה אחת בקיר משותף בניינים נבדלים לגמרי.
ואכן, ועדת בניין ערים מתכנסת ומחליטה: “היות ובאה התנגדות מצד השכן בנוגע לבניין על הגבול המשותף בחזית אחרת שאינה מתאימה לחזית של הבית הקיים, מרשים למר ברלין לבנות את ביתו 4 מטרים מקיר השכן ובתנאי שלא יוכל להקים עליו קומה שלישית.”
הבית נבנה אמנם תחילה עם שתי קומות בלבד, אבל למרות החלטת הוועדה מבקשת מרים ברלין בשנת 1935 רישיון לתוספת קומה שלישית. הרישיון מתקבל. בינתיים הצטרף זאב, הבכור לבית ברלין, למשרדו של אביו, שאף שינה את שם המשרד לכבודו: ‘י. וז. ברלין ארכיטקטים’. וכך יצא שאת הקומה השלישית תכנן הבן. זאב ברלין ודינה אשתו, התגוררו במרחק 150 מטר מ’בית ברלין’, ברחוב פיארברג 3.
במארס 1941 מתלונן אחד השכנים, בעילום שם, בפני ד”ר אופלטקה, על-כך שפועלת בבניין מכבסה ללא אישורים. רפאל אופלטקה שהיה במשך שנים ארוכות מנהל משרד הבריאות הממשלתי בתל-אביב השליט בעיר משטר היגייני ללא פשרות. לבסוף, הסתבר כי התלונה התבססה על מידע חלקי בלבד והפקחים הגיעו להסדר עם בעל המכבסה.
החל מסוף שנות ה-40 פעלה למרגלות הבניין תחנת המוניות ‘בלפור’ שהפכה לחלק אינטגרלי מהצומת והייתה במשך עשרות שנים מזוהה עם המבנה. עם תום מלחמת השחרור מתפרסמות מודעות בעיתונות היומית: “כולנו חזרנו מהצבא ושוב עומדים לרשות הקהל יומם ולילה. טקסי בלפור. טלפון 3762.”
בשנת 1952 נחשף חלק מחייהם הפרטיים של בני הזוג ברלין, מתוך מכתב ששולחת מרים לעיריית תל-אביב, כדי לקבל אישור חריג לפתיחת חנות בבניין: “מצבי החומרי קשה מאד, כי על בעלי האדריכל יוסף ברלין עברה מחלה קשה ואינו מסוגל יותר לכל עבודה. ביתי, בית דירות של 13 חדר מכניס מעט מאוד ואין באפשרותי להתקיים עם בעלי על הכנסה זו. משום כך אני מבקשת אתכם להרשות לי להקים חנות למכירת פרחים על מגרש ביתי בפינת רחוב בלפור ושדרות רוטשילד.” מתקבל אישור להקים צריף עץ בחצר כדי שישמש למכירת פרחים, אבל חודשים ספורים אחר-כך שוב כותבת מרים ברלין: “לרגל אסוני הגדול עם פטירת בעלי ביום 18.7.52 הייתי כל הזמן באבל משפחתי, ולא יכולתי לבצע את בניין הסככה מעץ.”
בשנים האחרונות ניתן למצוא ב’בית ברלין’ את חנות האופניים ‘מיי בייק’.
תחקיר וכתיבה: חגי להב.
