בית וולך

בית וולך – רחוב בלפור 9.

נכתב בעזרתן האדיבה של רות ניר, בתם של שרה ואברהם וולך, ושל בתה נורית שפי.

אברהם וולך נולד בשנת 1886 ברוסיה. הוא עלה ארצה בשנת 1908 והתיישב ביפו. את מיומנותו בכל ענפי הבניה רכש כבר בנעוריו. כאן הפך וולך לקבלן בניין, בימים בהם הארץ שיוועה למומחים מסוגו. הוא היה מעורב בבנייתה של שכונת ‘אחוזת בית’ וכן בבניית בית הספר לבנות בנווה-צדק. בשנת 1920 נישא לשרה לבית פרלמוטר. לבני הזוג נולדו ארבעה ילדים: שמואל, רחל, רות וחווה. כבר בתחילת שנות ה-20 רכש וולך את המגרש שנמצא במורד רחוב בלפור, בסמוך לרחוב אלנבי. תחילה בנה בית בן קומה אחת וב-1925 הוסיף לו את קומתו השניה. ב-1931 כבר קיבל רישיון לבניית קומה שלישית ובתוך שנה השלים את מלאכת הבניה. באותה תקופה גם התקבע איות שם המשפחה על צורתו המקוצרת: וולך (ולעתים אף ולך). בכל-זאת אברהם המשיך לכתוב על הניירת הרשמית של משרדו “משרד טכני להנדסה וקבלנות – אברהם וואלאך”.

ביוני 1934 קיימו שרה ואברהם וולך את חגיגות בר-המצווה של בנם הבכור שמואל: “אברהם וולך ורעיתו מזמינים את קרוביהם, ידידיהם ומכריהם לחגיגת בר-המצווה של בנם שמואל, שתהיה ביום השבת 9.6.1934, בביתם הפרטי (‘דאר היום’, 7 ביוני 34).” שנתיים מאוחר יותר, במאי 1936, הלכה שרה וולך לעולמה. היא עלתה ארצה לפני מלחמת העולם הראשונה. ב-1917 גורשה למצרים כשאר היהודים בעלי האזרחות הרוסית. במצרים עסקה בריטוש צילומים. היא נפטרה בביתה מסיבוכי מחלה נשימתית. שנתיים לאחר מותה של אם ארבעת ילדיו, נישא אברהם וולך בשנית, לסוניה לבית לבוק. לדאבון לבם של בני המשפחה הם נאלצו להתמודד עם אובדן נוסף: ב-19 במאי 1948, ימים ספורים לאחר הכרזת המדינה, נהרג שמואל וולך במסגרת שירותו בחטיבת הנגב של הפלמ”ח, בהפצצת תחנת מקורות שליד הקיבוץ ניר-עם. שמואל שהיה בוגר בית ספר עממי ‘אחד העם’ ובוגר ה’גימנסיה הרצליה’, היה בן 27 במותו. 

חלק מהדיירים שגרו בבית לאורך הדורות, נודעו כדמויות בולטות בתל-אביב, וקורותיהם עוד יסופרו כאן בהמשך. אבל מעל כולם מרחפת דמותה המסקרנת של הדיירת אסיה גוטמן, שגרה בשנות ה-30 וה-40 עם הוריה ועם אחותה בקומת הקרקע של הבית ברחוב בלפור 9, וספור חייה הטראגי והמטלטל מעורר פלצות. משפחת גוטמן הגיעה לתל-אביב מברלין, לאחר עליית המפלגה הנאצית לשלטון. אבי המשפחה היה האורתופד ד”ר לב (אריה) גוטמן. לו ולאשתו אליזבטה, שהייתה גרמניה פרוטסטנטית, היו שתי בנות – אסתר-אסיה, ילידת 1927 וצציליה-צילי, ילידת 1929. אסיה נסעה מדי בוקר לבית ספר של המיסיון ביפו, ואילו צילי למדה בבית-ספר ‘בלפור’ שנמצא במרחק עשרות מטרים מהבית. באמצע שנות ה-40 הכירה אסיה חייל בצבא הבריטי, נישאה לו ועברה לגור איתו באנגליה. אחר-כך התגרשה והתחתנה פעמיים נוספות. גוטמן ובעלה השלישי דייויד ווביל התיידדו עם המשורר הבריטי טד יוז ועם אשתו, המשוררת סילביה פלאת. יוז גם ערך היכרות בין יהודה עמיחי לבין אסיה גוטמן והיא זו שתרגמה לראשונה את שיריו של עמיחי מעברית לאנגלית. בין אסיה לבין טד יוז התלקח סיפור אהבה שהוביל לפרידה של המשורר מפלאת וכן לגירושין נוספים של אסיה גוטמן. חמישה חודשים לאחד שיוז נפרד ממנה, התאבדה סילביה פלאת בדירתה בלונדון. באותה עת הייתה אסיה כבר בהריון, שכתוצאה ממנו נולדה בתה שורה. כבשאר מערכות היחסים שלה עם גברים, גם הזוגיות עם טד יוז ידעה סערות. כעבור ארבע שנים כאשר הגיעה למסקנה שאין בכוונתו של יוז לנהל איתה ועם בתם המשותפת חיי משפחה מלאים, החליטה לבצע מעשה קיצוני. ב-23 במארס 1969 נעלה אסיה גוטמן את דלתות וחלונות הבית, הגיפה את התריסים, פתחה את ברז הגז במטבח, נשכבה על מזרון ביחד עם הילדה שורה, ובכך שמה קץ לחייה שלה, ובה בעת, באבחת טירוף רצחה גם את בתה. שלושה שבועות לפני מותה חגגו לשורה יוז את יום הולדתה הרביעי.

אסתר ומרדכי איש-שלום היו מהראשונים שהתגוררו בבית, לאחר השלמת בנייתו. הם גרו בדירה החזיתית בקומה א’, ביחד עם בנותיהם תחיה ומלכה-חמודה. בדירה החזיתית בקומה ב’, גרה משפחת וולך עצמה. באותה תקופה נכנסו לגור בבית גם שרה ויהושע צ’צ’יק. המשפחה התמקמה בדירה החזיתית בקומה ג’. כשהגיעו לכאן הייתה בתם רות בת 9, רפאל היה בן 7 ותמר בת 4. יהושע צ’צ’יק היה מחשובי המו”לים בארץ ישראל המנדטורית וכן בשנותיה הראשונות של המדינה. תושבי תל-אביב הכירו היטב את בית הוצאת הספרים של צ’צ’יק ברחוב מונטיפיורי 11. כשנפטר בינואר 1973, סיכם העיתון ‘דבר’ את פועלו: “פעילותו כמו”ל החלה לאחר מלחמת העולם הראשונה כשפתח בירושלים את בית מסחר הספרים ‘תרבות’. ב-1925 ייסד יחד עם י. שרברק ומ. ניומן את הוצאת הספרים ‘מצפה’ שהוציאה לאור את כתבי הרצל, נורדאו, בורלא, המאירי וסופרים עבריים אחרים, וכן מבחר תרגומים של הספרות העולמית. ב-1944 ייסד את הוצאת הספרים צ’צ’יק שהוציאה לאור אנציקלופדיות, ספרי לימוד, ספרות יפה, ספרי מדע ועוד. היה בשעתו יו”ר התאחדות המו”לים.”

בשנות ה-40 הצטרפו אל דיירי הבניין גם בת-שבע ושלמה רוזנפלד. בת-שבע הייתה מורה לאנגלית ולמתמטיקה, ואילו שלמה שהיה עורך-דין מצליח מונה להיות שופט בבית-המשפט המחוזי. לזוג רוזנפלד היו שלושה ילדים: עמיצור, דפנה ועמנואל. רוזנפלד נחשב לשופט חד מחשבה שהתמחה בעיקר בתיקי הוצאה לפועל. והנה, אסון נוסף התרחש על דיירים שגרו במהלך חייהם בבית ברחוב בלפור 9. בחודש מאי 1969 נסעו בת-שבע ושלמה רוזנפלד לטקס הענקת תואר בטכניון, לבנם עמיצור. ליד כפר ויתקין איבדה הנהגת בת-שבע רוזנפלד שליטה על המכונית והתנגשה במשאית. היא נהרגה במקום. השופט שלמה רוזנפלד מת מפצעיו למחרת. 

ד”ר רוזנברג, מומחה למחלות פנימיות, גר בקומה הראשונה עם משפחתו וכן החזיק קליניקה בדירתו. בפברואר 1951 הוא מתלונן במכתב למשרד הבריאות, על המתרחש בבית מלאכה לצורפות, במרתף הבית: “… מתחת לחלונותיי עומדים סירים בלתי מכוסים המכילים חומצה גופרתית, המעלה אדים. אדים חריפים אלה נכנסים לדירתי ומשפחתי וגם החולים הבאים אליי סובלים קשות. בני כמעט שנפגע באופן קשה לפני זמן קצר. כל ההפרעות הללו והסכנות לבריאות באים מבית מלאכה זה שנמצא מתחת לדירתי.” בית המלאכה היה שייך לשמואל פרל ולניסן למפל.

בשנות ה-50 נכנסו לגור בדירה בקומה ב’, בני הזוג ימימה ויוסף (פפו) מילוא. יוסף, בנו של האדריכל הנודע ריכרד פסובסקי, היה במאי תיאטרון וממייסדי תיאטרון ‘הקאמרי’. ימימה מילוא, בתה של חברת הכנסת שושנה פרסיץ, גם היא הייתה שחקנית ואשת תיאטרון. ב- 27.4.1954 מפרסמת ימימה מודעה קטנה בעיתון ‘הארץ’: “אבד שעון אומגה של גברת, ברחוב בלפור. המוצא הישר מתבקש להחזירו לגברת מילוא-פסובסקי, רחוב בלפור 9.” משפחות נוספות שגרו בבית באותה תקופה: מרכוס, פרנקל, רובין ורפפורט. את שמחה וצפורה רפפורט נאלץ אברהם וולך לתבוע בבית משפט כדי להוציאם מהדירה לאחר שלא שילמו את חובותיהם. באותן שנים פעל בבניין מפעל קטן לייצור גרביים של בנימין מלמד. בהמשך, נפתחה בבניין חנות בגדים בשם ‘סלון צפורה’.

בשנת 1946 הוסיף אברהם וולך דירה על הגג כדי שתשמש למגורים עבור משפחתה של בתו רחל בורנשטיין-בורן. מהעירייה ניתן אישור לדירה בת שני חדרים בלבד. תוספת החדר השלישי נתקלה במכשולים בירוקרטיים שנגררו עד 1950. בנימוקיו מדוע יש לאפשר תוספת חדר, כותב וולך, בין היתר: “החדר הנוסף דרוש בשביל דירת בתי וחתני שהם משפחה בת 3 נפשות. חתני מהנדס לפי מקצועו ויש לו צורך הכרחי בחדר לעבודתו ולקבלת לקוחות.”

במחצית השניה של המאה ה-20 החליפו את הדיירים הוותיקים משרדים של רואי חשבון, וכן משרדים של חברת ‘אגד’, של קופת חולים ‘מכבי’ ושל חברת ‘אקסטרא פלסטיק’. אברהם וולך גר בדירתו עד יום מותו בשנת 1964. שלוש בנותיו ירשו את הבית. שלושתן נולדו בבית זה וחיו בו עד נישואיהן. רחל, כמו אחיה הבכור, למדה ב’גימנסיה הרצליה’. היא נישאה למהנדס מרדכי בורן. רחל נפטרה בינואר 2018. רות למדה ב’גימנסיה גאולה’. היא הייתה חיילת בחטיבת גבעתי ואף נישאה למג”ד גדוד 53 בחטיבה, נחמן ניר. חוה למדה גם היא ב’גימנסיה גאולה’. היא נישאה לישראל גיל שניהל את חברת ‘אגד’. חוה נפטרה בשנת 2013. לאברהם וולך נולדו שבעה נכדים: שרה ואורלי בנותיה של רחל. נורית, תמי ושמואל, ילדיה של רות. רונית ואלה בנותיה של חוה. רונית, נכדתו של וולך, היא אשתו של מאמן הכדורסל צביקה שרף.

נורית שפי, נכדתו של אברהם וולך מספרת: “אנחנו הנכדים מאוד אהבנו לבוא לשם כי זה היה אחד הבניינים היפים בסביבה. לי זכורות במיוחד המרצפות המצוירות ודלתות העץ הגדולות בכניסה… וכי השכן היה אדון ויטמן מהגלידות. לסבא הייתה אחת המכוניות הפרטיות הראשונות בתל-אביב. שני מושבים מקדימה והילדים בבגאז’ הפתוח מאחור.”