בית וולך

אסתר ומרדכי איש-שלום היו מהראשונים שהתגוררו בבית, לאחר השלמת בנייתו. הם גרו בדירה החזיתית בקומה א’, ביחד עם בנותיהם תחיה ומלכה-חמודה. בדירה החזיתית בקומה ב’, גרה משפחת וולך עצמה. באותה תקופה נכנסו לגור בבית גם שרה ויהושע צ’צ’יק. המשפחה התמקמה בדירה החזיתית בקומה ג’. כשהגיעו לכאן הייתה בתם רות בת 9, רפאל היה בן 7 ותמר בת 4. יהושע צ’צ’יק היה מחשובי המו”לים בארץ ישראל המנדטורית וכן בשנותיה הראשונות של המדינה. תושבי תל-אביב הכירו היטב את בית הוצאת הספרים של צ’צ’יק ברחוב מונטיפיורי 11. כשנפטר בינואר 1973, סיכם העיתון ‘דבר’ את פועלו: “פעילותו כמו”ל החלה לאחר מלחמת העולם הראשונה כשפתח בירושלים את בית מסחר הספרים ‘תרבות’. ב-1925 ייסד יחד עם י. שרברק ומ. ניומן את הוצאת הספרים ‘מצפה’ שהוציאה לאור את כתבי הרצל, נורדאו, בורלא, המאירי וסופרים עבריים אחרים, וכן מבחר תרגומים של הספרות העולמית. ב-1944 ייסד את הוצאת הספרים צ’צ’יק שהוציאה לאור אנציקלופדיות, ספרי לימוד, ספרות יפה, ספרי מדע ועוד. היה בשעתו יו”ר התאחדות המו”לים.”

בשנות ה-40 הצטרפו אל דיירי הבניין גם בת-שבע ושלמה רוזנפלד. בת-שבע הייתה מורה לאנגלית ולמתמטיקה, ואילו שלמה שהיה עורך-דין מצליח מונה להיות שופט בבית-המשפט המחוזי. לזוג רוזנפלד היו שלושה ילדים: עמיצור, דפנה ועמנואל. רוזנפלד נחשב לשופט חד מחשבה שהתמחה בעיקר בתיקי הוצאה לפועל. והנה, אסון נוסף התרחש על דיירים שגרו במהלך חייהם בבית ברחוב בלפור 9. בחודש מאי 1969 נסעו בת-שבע ושלמה רוזנפלד לטקס הענקת תואר בטכניון, לבנם עמיצור. ליד כפר ויתקין איבדה הנהגת בת-שבע רוזנפלד שליטה על המכונית והתנגשה במשאית. היא נהרגה במקום. השופט שלמה רוזנפלד מת מפצעיו למחרת. 

ד”ר רוזנברג, מומחה למחלות פנימיות, גר בקומה הראשונה עם משפחתו וכן החזיק קליניקה בדירתו. בפברואר 1951 הוא מתלונן במכתב למשרד הבריאות, על המתרחש בבית מלאכה לצורפות, במרתף הבית: “… מתחת לחלונותיי עומדים סירים בלתי מכוסים המכילים חומצה גופרתית, המעלה אדים. אדים חריפים אלה נכנסים לדירתי ומשפחתי וגם החולים הבאים אליי סובלים קשות. בני כמעט שנפגע באופן קשה לפני זמן קצר. כל ההפרעות הללו והסכנות לבריאות באים מבית מלאכה זה שנמצא מתחת לדירתי.” בית המלאכה היה שייך לשמואל פרל ולניסן למפל.

בשנות ה-50 נכנסו לגור בדירה בקומה ב’, בני הזוג ימימה ויוסף (פפו) מילוא. יוסף, בנו של האדריכל הנודע ריכרד פסובסקי, היה במאי תיאטרון וממייסדי תיאטרון ‘הקאמרי’. ימימה מילוא, בתה של חברת הכנסת שושנה פרסיץ, גם היא הייתה שחקנית ואשת תיאטרון. ב- 27.4.1954 מפרסמת ימימה מודעה קטנה בעיתון ‘הארץ’: “אבד שעון אומגה של גברת, ברחוב בלפור. המוצא הישר מתבקש להחזירו לגברת מילוא-פסובסקי, רחוב בלפור 9.” משפחות נוספות שגרו בבית באותה תקופה: מרכוס, פרנקל, רובין ורפפורט. את שמחה וצפורה רפפורט נאלץ אברהם וולך לתבוע בבית משפט כדי להוציאם מהדירה לאחר שלא שילמו את חובותיהם. באותן שנים פעל בבניין מפעל קטן לייצור גרביים של בנימין מלמד. בהמשך, נפתחה בבניין חנות בגדים בשם ‘סלון צפורה’.

בשנת 1946 הוסיף אברהם וולך דירה על הגג כדי שתשמש למגורים עבור משפחתה של בתו רחל בורנשטיין-בורן. מהעירייה ניתן אישור לדירה בת שני חדרים בלבד. תוספת החדר השלישי נתקלה במכשולים בירוקרטיים שנגררו עד 1950. בנימוקיו מדוע יש לאפשר תוספת חדר, כותב וולך, בין היתר: “החדר הנוסף דרוש בשביל דירת בתי וחתני שהם משפחה בת 3 נפשות. חתני מהנדס לפי מקצועו ויש לו צורך הכרחי בחדר לעבודתו ולקבלת לקוחות.”

במחצית השניה של המאה ה-20 החליפו את הדיירים הוותיקים משרדים של רואי חשבון, וכן משרדים של חברת ‘אגד’, של קופת חולים ‘מכבי’ ושל חברת ‘אקסטרא פלסטיק’. אברהם וולך גר בדירתו עד יום מותו בשנת 1964. שלוש בנותיו ירשו את הבית. שלושתן נולדו בבית זה וחיו בו עד נישואיהן. רחל, כמו אחיה הבכור, למדה ב’גימנסיה הרצליה’. היא נישאה למהנדס מרדכי בורן. רחל נפטרה בינואר 2018. רות למדה ב’גימנסיה גאולה’. היא הייתה חיילת בחטיבת גבעתי ואף נישאה למג”ד גדוד 53 בחטיבה, נחמן ניר. חוה למדה גם היא ב’גימנסיה גאולה’. היא נישאה לישראל גיל שניהל את חברת ‘אגד’. חוה נפטרה בשנת 2013. לאברהם וולך נולדו שבעה נכדים: שרה ואורלי בנותיה של רחל. נורית, תמי ושמואל, ילדיה של רות. רונית ואלה בנותיה של חוה. רונית, נכדתו של וולך, היא אשתו של מאמן הכדורסל צביקה שרף.

נורית שפי, נכדתו של אברהם וולך מספרת: “אנחנו הנכדים מאוד אהבנו לבוא לשם כי זה היה אחד הבניינים היפים בסביבה. לי זכורות במיוחד המרצפות המצוירות ודלתות העץ הגדולות בכניסה… וכי השכן היה אדון ויטמן מהגלידות. לסבא הייתה אחת המכוניות הפרטיות הראשונות בתל-אביב. שני מושבים מקדימה והילדים בבגאז’ הפתוח מאחור.”

תחקיר וכתיבה: חגי להב.