בֵּית בֶּרְלִין-פָּסוֹבְסְקִי
בית ברלין פסובסקי – רחוב מזא”ה 9-7. ידוע יותר כ’בית התאומים’.
‘בית התאומים’ ברחוב מזא”ה נקשר עם אחת הקללות הידועות בתל-אביב של פעם. וזאת מכיוון שבית החולים הדסה, ששימש את תושבי העיר עד תחילת שנות ה-90, שכן ברחוב בלפור 8, ממש בגב של ‘בית התאומים’. ככל שהעיר גדלה המוסד היה צר מכדי להכיל את החולים הרבים ומחלקות שונות החלו להתפרש אל הבניינים הסמוכים. כך יצא שחדר המתים הוקם בשכנות למזא”ה 9 וגרם להורדת ערך הדירות באזור. העניין הוליד את אחת הקללות הפופולאריות שכל תושב תל-אביבי הכיר בזמנו: “שתיכנס מבלפור ותצא ממזא”ה” (כלומר: שתיכנס חי לבית-החולים, ותישלף מממנו בתכריכים, דרך בית המתים).
הבית תוכנן ונבנה, בשנת 1922, על ידי צמד השותפים, אדריכל יוסף ברלין ואינג’ ריכרד פסובסקי, בסגנון הניאו-קלאסי. זהו בניין המורכב משני מבנים סימטריים מצופים בלבני סיליקט חשופות, הקשורים ביניהם על ידי קשת ושדרת עמודים עם כותרות המעוצבות בסגנון, המדמה מקדשים ביוון העתיקה. לפני שעלה ארצה התמחה יוסף ברלין במשרדו של הרוזן דה רושפור, אחד האדריכלים המובילים בסנט פטרסבורג, ומשם שאב השראה לעבודותיו. המבנה המקורי תוכנן עבור שני אחים, שביקשו לגור עם משפחותיהם בשני אגפים זהים – ובשל כך הוקם בניין התאומים הראשון של תל-אביב, אשר משתרע עד היום על שתי כתובות: מזא”ה 7 ו-מזא”ה 9.
בפועל גם משפחתו של ריכרד פסובסקי וגם משפחת ברלין עברו להתגורר בבניין, אבל הדמות המרכזית והאיש שהנכס נרשם על שמו היה משה סלצובסקי. יוסף ברלין ואשתו הפסלת, מרים ברלין, ביחד עם שלושת ילדיהם: זאב, משה ונעמי, התמקמו במזא”ה 7. רוזה סלצובסקי, דודתו של יוסף ברלין, ומשה סלצובסקי (1951-1868) שאלו היו לו נישואיו השניים, גרו במזא”ה 9. משה כבר היה תעשיין אמיד באותה עת. מספר שנים מאוחר יותר הוא נודע בישוב כמי שהקים את בית החרושת לשמנים ‘יצהר’. רוזה נפטרה זמן קצר לאחר שבני המשפחה עברו לגור ב’בית התאומים’. סלצובסקי לא עזב עוד את הבית עד יום מותו, בגיל 84. הוא גם זה שניהל את העניינים. כך למשל במודעה בעיתון ‘הארץ’, ב-10 במארס 1941:
דירה בת 5 חדרים ומרפסת סגורה, להשכרה ברחוב מזא”ה 7. לפנות לה’ סלצובסקי, מזא”ה 9, תל-אביב.
כשהזדקן מינה אדם בשם ברגר כדי שזה יטפל עבורו בכל הנוגע לבית.
יוסף ברלין בנה למשפחתו את ‘בית ברלין‘ ברחוב בלפור, פינת שדרות רוטשילד, ועבר לגור שם בתחילת שנות ה-30. ריכרד פסובסקי שעד שעבר עם משפחתו לגור ב’בית התאומים’, גר ברחוב לילינבלום, נשאר כאן עד שעזב את הארץ ועבר לפראג למספר שנים. ילדיו של ריכרד – ורדה (לימים ורדה תמיר) ויוסף פסובסקי-מילוא – בילו את ילדותם בבית הזה. כשמשפחת פסובסקי שבה ארצה מפראג באמצע שנות ה-30, הם כבר התיישבו בחיפה.
ברבות השנים הפך ‘בית התאומים’ מבית מגורים של משפחות אמידות כמו קנדינוף, סלצובסקי ופסובסקי, למשכנם של איגודים והתאחדויות, כמו גם של בתי עסק קטנים. אגודת האינג’נרים והארכיטקטים ישבה כאן במשך שנים וכך גם התאחדות הספורט. בין היתר התנהל במקום עסק להדברת מזיקים. באוגוסט 1936 פורסמה מודעה בעתון הארץ: “הילחמו בחרקים המלסטמים את העץ בכלי ההגנה החדישים והפעילים ביותר: תחליבי שרווין-וילימס. רחוב מזא”ה 9, ת”א, טלפון 3334.”
הנינה של יוסף ברלין, חן סמל מרוז, סיפרה בראיון לעיתונאי נועם דביר:
סבתא דינה היתה מספרת איך כל המי ומי של תל אביב היו מגיעים לבית היפה הזה; אמנים, פוליטיקאים, שחקני הבימה, מכובדי העיר. חיים נחמן ביאליק, לדוגמה, היה חבר מאוד קרוב של הסבים שלי והוא היה מבקר כאן לעתים קרובות. מאחור היתה חצר אובלית יפהפייה עם עצים גבוהים וירוקים, והם היו יושבים בחוץ ומפטפטים.
שנים ארוכות המתחם כולו הוזנח. כשהושק פרויקט ‘רובע לב העיר’ בתחילת שנות ה-2000 ונבנה מגדל מפלצתי המצל על ‘בית התאומים’, לקחו על עצמם היזמים לשפץ גם את המבנים ההיסטוריים. צמד הבניינים נותר מחובר עם אותה קשת ישנה, אבל הם הפכו לשתי ישויות נפרדות. במזא”ה 7 נפתחה גלריה לאמנות הנקראת ‘גלריה שלוש’ וכן סניף של חנות ‘תולעת ספרים’, ואילו מזא”ה 9 הוכרז כבית הצעירים והצעירות של עיריית תל אביב-יפו.
תחקיר וכתיבה: חגי להב.
