בית גראוס

לצד הדיירים התנהלה בחלק מהדירות פעילות של מוסדות ואגודות כמו ‘אתרוג’ ו’מגן’. גברת קטה ליכטנשטיין אף הפעילה כאן מוסד להתעמלות לילדים ולתינוקות. 

בשנת 1937 נפתח באחת הדירות מועדון הסתדרות הרופאים. במועדון שומעים הרצאות ומקיימים טורנירים בשחמט. ב-21 במארס 1937 מתפרסמות בעיתונות הזמנות להרצאה: “הערב ב-8.30, רחוב ביאליק 9, הרצאתו של שאול טשרניחובסקי: רשמים מנסיעה לארגנטינה.” אבל ‘בית גראוס’ היה מוכר בעיקר בזכות ‘חזון’ – בית ספר ללימודי תיאטרון שניהלו דוד ורדי (רוזנפלד) ואשתו חוה יואלית.

ורדי נולד באוקראינה ב-1893. הוא עלה ארצה במסגרת העליה השנייה והיה אחד התלמידים במחזור הראשון של ‘גימנסיה הרצליה’. מאוחר יותר שב לרוסיה והצטרף ללהקת התיאטרון של ‘הבימה’. הוא היה אחד השחקנים בהצגת הדגל של התיאטרון – ‘הדיבוק’. באותם ימים הכיר את חוה יואלית לבית גרינשפון. לאחר נישואיהם נדדו בני הזוג בין רוסיה, פלשתינה-א”י וארה”ב. לבסוף, התיישבו בתל-אביב והקימו בה את מדרשת ‘חזון’. בפרסומים השונים נרשם: “מטרת המדרשה היא לחנך שחקנים ובמאים צעירים לתיאטרון העברי ולחנך מדריכים דרמטיים לבתי הספר ולאגודות דרמטיות, ולשפר את הדיבור העברי.” השניים גרו ברחוב בלפור 18.

משפחת גראוס גרה בעצמה ברחוב ביאליק 17. באמצע שנות ה-30 עברו לגור בדירה, בבניין נוסף שיעקב-מאיר החזיק בבעלותו, ברחוב טרומפלדור 48. חלק מבני המשפחה סבלו כאמור מקשיי התאקלמות בארץ. הם נעו בין תל-אביב לברוקלין. ביוני 1940 כשבני משפחת גראוס נעדרו מן הארץ, התאגדו דיירי הבניין לפי צו השעה, והפכו את אחת מהדירות בקומת הקרקע למקלט, למרות שיתוף פעולה חלקי בלבד של בעל הבית. כעבור שנתיים נודע להם שנציגו של גראוס בארץ החליט להרוס את המקלט ולהשכיר אותו כחדר מגורים. הדיירים מתקוממים במכתב למחלקה הטכנית: “…יען אין אנו, נשינו וטפינו, הפקר, לזרוק אותנו למדרגות עם רוחות הפרצים, דבר העלול לסכן את בריאותנו ולשלול מאתנו את הבטחון שהמקלט יכול להציל אותנו מהפצצות (אוקטובר 42, במכתב למחלקה הטכנית בעירייה).” לבסוף, התקין גראוס מקלט חלופי, בחלק אחר של הבניין.

באפריל 1945 עזבה כרמלה גור-אריה, בחורה בת 18, את בית הוריה ברחוב בוגרשוב, ונעלמה. אביה של כרמלה, יצחק גור-אריה, היה מורה מוכר למאות תלמידים בבית-הספר התיכוני למסחר ברחוב גאולה. בתום חיפושים התגלתה גופתה של כרמלה בחצר הבית ברחוב ביאליק 9. היא קפצה מגג הבניין אל מותה. 6 שנים מאוחר יותר שוב התפרסם הבית בנסיבות שליליות: “למאסר חודש ימים ולמתן ערבות של 200 לירות על החזקת בית בושת, נדונה היום רוזה טרומפטור בת 52. כמסייעת לעבירה נדונה רבקה מתודי בת 19. ב-8 בינואר השנה נמצאו הנאשמות מחזיקות בית בושת ברחוב ביאליק 9 בתל-אביב (‘על המשמר’, 24 בספטמבר 1951).” 

אחרי מלחמת העולם השניה שבו גראוס, אשתו ושלוש מבנותיהם, לפרק חיים נוסף בישראל. לשם מגוריהם הפרטיים ביקשו לבנות דירת גג, בבית ברחוב ביאליק 9. התקבל אישור לבניית דירה קטנה, אבל בני המשפחה עברו לגור בירושלים. ביולי 1963 מעיד דוד מוזס, ששוכר משרד באחת מדירות הבניין, בנוגע ליעקב-מאיר גראוס: “בעל הבית הוא אדם חולני שאין רואים אותו כלל ומה שמבקשים ממנו, לא מקבלים.”

בסוף שנות ה-50 ישב כאן בית עסק קטן למכירת בולים בשם ‘בית הבולים הישראלי’. בספטמבר 1960 עברה לקומת הקרקע של הבית, הוצאת ‘עם הספר’ שעד אז פעלה מבית שכן (ביאליק 15). מייסד ההוצאה, דב ליפץ, הוא אביו של אהרון אמיר, מתרגם ומשורר שהתבלט בזכות השתייכותו לחבורת ‘העברים הצעירים’, אשר זכתה מאוחר יותר לכינוי: ‘הכנענים’. ‘עם הספר’ התמחתה בהוצאת ביוגרפיות של מנהיגים בעולם והייתה בין היתר אחראית גם להפצת רבעון הספרות ‘קשת’ שאהרון אמיר היה עורכו.

גראוס נפטר בארה”ב ב-28 במאי 1967 והובא למנוחות בירושלים, בעיצומם של הימים המתוחים, טרום מלחמת ששת הימים. בני המשפחה בארץ ישבו שבעה בביתו של חתנו של גראוס, אליהו קושלבסקי, רבה הראשי של באר-שבע. 

המבנה שומר בשנת 2012 על-ידי ‘בר-אוריין אדריכלים’.

תחקיר וכתיבה: חגי להב.