בית יוחנין
בית יוחנין – רחוב דיזנגוף 92.
פרסיה וד”ר אברהם (אלכסנדר) יוחנין היו הוריו של האדריכל ברוך יוחנין. את הפרוייקט היומרני להקמת כיכר צינה דיזנגוף, ניהלה האדריכלית ג’ניה אוורבוך, והיא זאת שהטילה על ברוך יוחנין לתכנן את שלושת הבניינים בחלק הדרום מזרחי של הכיכר – אלו שניצבים בין רחוב דיזנגוף לבין רחוב זמנהוף. הבן בנה אם כך את הבניין ברחוב דיזנגוף 92 והוריו הם אלו שרכשו אותו. באותה תקופה המגרש עליו נבנה ‘בית יוחנין’ נכלל בתחומיה של שכונה קטנה בשם ‘כרמליה’, אשר השתרעה בתווך, בין השכונות המפורסמות יותר, ‘תל נורדאו’ ו’נורדיה’.
אוורבוך, שהייתה צעירה בת 27 כשלקחה על עצמה את משימת חייה, השכילה להעניק לכיכר חן ים תיכוני, טבול במראה אירופאי, עם המזרקה הפשוטה, הגן הנעים, הספסלים הפזורים לאורך שבילי ההליכה והבתים הלבנים שעוטפים ברכות את הכיכר. היא הנחתה את עמיתיה המבוגרים יותר, כל-אחד בבלוק שעליו הופקד, והתוותה קווים אחידים: מרפסות מוארכות ומתעגלות לפי צורת הכיכר, כשהמעקה תמיד צבוע לבן וחף מכל קישוט. בתחתית כל מעקה חריץ אוורור במיקום קבוע ובגודל זהה. הכללים הנוקשים מעוררים התמרמרות אצל אלכסנדר יוחנין, שכותב לוועדת הבניין העירונית באוקטובר 1934: “הגזוזטרה עם סינור ברוחב 1.30 מטר נחשבת לנו לשליש השטח, למרות זאת שמכריחים אותנו לשנות אותה דווקא באופן הזה, בו בזמן שאנו היינו בוחרים בגזוזטרה פתוחה, ששטחה אינו נחשב.”
הבתים שבאחריות ברוך יוחנין, ביחד עם מבנה נוסף על פינת רחוב פינסקר 72, היו הראשונים להיבנות בכיכר דיזנגוף. כבר באוקטובר 1934 הוגשה תכנית לבניין בית בן שלוש קומות, על המגרש שיהפוך לדיזנגוף מספר 92, פינת כיכר צינה מספר 2. קומת הקרקע החזיתית יועדה להיות מסחרית ומעליה נבנו שתי קומות מגורים. בניית המבנה הסתיימה ב-1935 ונכללו בו חמש חנויות. ההורים, אלכסנדר ופרסיה, עברו מיד להתגורר באחת הדירות. ד”ר יוחנין היה רופא שיניים והוא גם פתח קליניקה הצמודה לדירתו. שאר הדירות הושכרו.
שלושה בתי עסק החלו לפעול במפלס הרחוב באותה שנה, והם למעשה אלו שפתחו את היסטוריית המסחר בכיכר: בית מרקחת של צבי בילסקי, מספרה של אהרון מנדל צוויג ובית-קפה של נתן גולדנרוט. חלק מהחנויות פנו לכיוון המעבר בין הבניינים שהוביל גם אל החצר, ונקרא “הפסז'”. אזור זה של הבניין עורר לא מעט סכסוכים במהלך השנים. בשנת 1955 קיבל אדם בשם שלמה וולף רישיון לפתוח חנות מכולת במקום ועורר תרעומת בקרב בעלי החנויות השכנות:
נודע לנו שבמעבר אל הפסז’ עומד מר וולף להקים או לתלות ויטרינה בצד הבית מספר 2 שבעלי הבית הם משפחת יוחנין. אנחנו החתומים מטה מתנגדים בתוקף שיעשו דבר כזה ומבקשים מכבוד העירייה לא לתת רישיון לתלות את הוויטרינה כי זה יפריע לנו למעבר ולהעברת סחורות. כמו כן הקמת ויטרינה זו עלולה ליצור מצב שתחל במקום מכירה כדוגמת השוק ברחוב לוינסקי.
בשנות ה-60 נפתחה בקומה ב של ‘בית יוחנין’ מספרה לנשים בשם ‘סלון אהובה’ ובעקבותיה בית ספר לספרות ‘אורלי’ שמפרסם מודעה: “אין חוסר עבודה בספרות נשים! למדו מקצוע מבטיח בבית-הספר אורלי, בהדרכת המורה המפורסם – אברהם.” באמצע שנות ה-70 נפתח סניף של בנק דיסקונט בקומת הקרקע. המבנה נשאר בבעלות משפחת יוחנין ויורשיה עד שנמכר בשנת 1987 לזוג ליברמן. באותן שנים החל המבנה להתיישן והוכרז כמסוכן, עד לביצוע תיקונים. בשנות ה-80 וה-90 נפתחו ונסגרו בקומת הקרקע עסקים מקובלים לאזור באותה תקופה: חנות למשחקי וידאו, פיצריה בשם ‘פינגווין’ ומעל הכל ‘חומוס הוד’ המפורסם, שנאלץ לבסוף לסגור את שעריו בגלל כתבת תחקיר בתכנית הטלוויזיה כלבוטק.
תחקיר וכתיבה: חגי להב.
בסרט זה נראים המבנים המקיפים את כיכר דיזנגוף, ובהם גם בית יוחנין.
בסרט זה נראים המבנים המקיפים את כיכר דיזנגוף, ובהם גם בית יוחנין.
