הגברת חנה דוביצקי ובעלה יצחק, נכנסו לגור בבית שנבנה עבורם, עם בנם התינוק מיכאל. בהמשך נולד גם הבן גבריאל. בספטמבר 1931 נקלע יצחק דוביצקי לחובות ונתבע על-ידי חברה ביפו. הוא נאלץ למכור חלק מהחפצים שהיו בבית, באמצעות מכירה פומבית של ההוצאה לפועל: מזנון בעל שתי קומות בצבע חום, ארון ספרים, שעון עומד על הרצפה בגובה 175 ס”מ, שולחן איפור עם מראה. יצחק דוביצקי (1972-1896) עלה ארצה לפני מלחמת העולם הראשונה ולמד ב’גימנסיה הרצליה’. הוא היה טניסאי שהשתתף בתחרויות וזכה בגביעים. בנו גבריאל הפך למחבט מספר 2 של ישראל בשנות ה-50 וגם הנכד אורי דוביצקי הפך לטניסאי.

בשנת 1936 עברה משפחת דוביצקי לגור ברחוב חיסין. הם מכרו את הבניין לאדם בשם דניאל ספורטה ולשותף שלו האדון יעקב ביריסי. דניאל ורחל ספורטה כבר היו בני 69 ו-64 כשעברו למשכנם החדש ברחוב מקווה ישראל 19. משפחת ספורטה ויורשיה החזיקו בנכס עד שנת 2005. בשנת 1946 מגיע מכתב תלונה מ’המשרד העירוני לטיפול בחייל המשוחרר’ למזכיר העיר. המשרד מבקש להעיר את תשומת לבו של המזכיר כי מר ספורטה מערים קשיים על דייר שזה עתה השתחרר.

מספר ימים לאחר פרוץ מלחמת השחרור הבניין הופצץ מהאוויר וניזוק. אבל הנזק לא היה גדול מספיק כדי שמהנדס העיר יאשר לדיירים פטור מתשלום מסים כפי שהיה נהוג עם בתים שהוגדרו כלא-ראויים למגורים. הדיירים נקראו להשתמש במקלט של הבניין השכן.