בית גרינוולד

בשנת 1931 מונה גרינוולד, בזכות קשרים שרקם, לקונסול צ’כוסלובקיה. ארבע שנים מאוחר יותר שינתה הממשלה הצ’כית את הגדרת הנציגות שבאחריותו מויסקונסוליה לקונסוליה, עניין שהעלה גם את מעמד הבית ברחוב שד”ל. עיתון ‘הארץ’ 5 באפריל 1935: “בליל שבת התקיימה בביתו של ד”ר גרינוולד, הקונסוליה של צ’כוסלובקיה, פגישה של אורחי המכביה מצ’כוסלובקיה. השתתפו יותר מ-300 איש.” בצד עיסוקיו המשפטיים והקונסולרים, היה ויקטור גם צייד חובב, ראש לציידים בארץ ישראל. באחד מחדרי הבית הוצגו פוחלצים. העיסוק בצייד נוצל על ידו כסיפור כיסוי לאימון חברי ההגנה בנשק. אלא שבשובו מאחד ממסעות הציד התנגש בו טרקטור ופגע בו באופן קשה. ויקטור היה כבר בן 57 ביום בו נפצע. בשונה מאירוע הפציעה בימיו כקצין בצבא האוסטרי, התקשה הפעם להתאושש ונותר פגוע ונכה לשארית חייו.

שלושה ילדים נולדו לבני הזוג גרינוולד: מיכאל, יוספה-צביה ועדנה. הבכור מיכאל, שנקרא על-שמו של סבו, נולד שנה אחת לאחר שהבית הוקם. בנעוריו נשלח ללמוד בפנימיה. קרן ושרון הן שתי בנותיו של מיכאל. הבת השניה, יוספה-צביה, על-שמו של אביו של ויקטור, ד”ר יוסף-צבי גרינוולד ששימש כמנהל בית-חולים באיגלאו, צ’כיה. בנותיה של יוספה הן שרה ברגמן והגר-תפארת. עדנה היא הבת הצעירה שנישאה לעמיהוד הפטמן, ותמר פריאנטה היא בתם.

עם הדיירים שגרו בדמי שכירות בבית, נמנו לאורך השנים גם דמויות מוכרות. אהרון-צבי פרופס, איש בית”ר שהיה מקורבם של זאב ז’בוטינסקי ושל מנחם בגין, גר כאן עם אשתו מרים במשך שנים ארוכות. האדריכל קרל רובין, שתכנן בין היתר את ‘בית הדר’ עבר לגור ב’בית גרינוולד’ בשנת 1933, ביחד עם אשתו מרגוט. באותה שנה הוסיף קרל רובין קומה שלישית לבית. בקומה זו התגורר ד”ר אברהמי עם משפחתו וכאן גם ניהל קליניקה בתחום התמחותו: אף אוזן גרון.

מיד אחרי מלחמת העולם השניה התיישבו בבית מהנדס התעופה יעקב פיאטלי ואשתו הנוצריה היינקה, שהייתה מורה לכינור: “סטודיו היינקה פיאטלי, רחוב שד”ל 4, תל אביב. נוסף על שיעורים רגילים לכינור נפתחים השנה קורסים לתלמידים המעוניינים לרכוש להם תעודת גמר של הקונסרבטוריון הממשלתי ברומא (עיתון ‘הארץ’, 28 בנובמבר 1948).” באוגוסט 1957 עמד המהנדס פיאטלי בתור לקופת הכרטיסים בבית הקולנוע ‘צפון’ ונקלע בטעות לזירת שוד שנודעה בהמשך כ”פרשת הרצח בקולנוע צפון”. פיאטלי נהרג מכדור אשר נורה מאקדחו של השודד. זהותו של הרוצח שנמלט מהזירה נותרה כתעלומה במשך שנה שלמה. 

הפרשה עוררה עניין עצום בציבור ורבים עקבו אחר כל בדל מידע שפורסם בעיתונות. כעבור שנה השוטרים פענחו את התעלומה ועצרו את הרוצח – רפי בליץ שמו. אלא שהפרשה המשיכה להסעיר את אזרחי המדינה עוד שנים ארוכות. רפי בליץ הצליח לברוח מהכלא וחצה את הגבול לסוריה. הוא נלכד על-ידי הסורים שהחזירו אותו אל מעבר לגבול הישראלי. לבסוף נתפס ונכלא שוב. האלמנה היינקה פיאטלי שבלבה פיעם רגש נוצרי עז של חמלה, יצרה קשר עם הרוצח של בעלה, ביקרה אצלו בכלא מפעם לפעם ואף העבירה לו שיעורי מוסיקה. היא גם זו שביקשה לקצר את עונשו. פעולות אלו של הגברת פיאטלי התקבלו בקרב רבים, ברגשי בוז וזעם. היא המשיכה ללמד מוסיקה ולגדל חתולים, אך ביוני 1978 שמה קץ לחייה.

רבקה גרינוולד נשארה לחיות בבית עד יום מותה בשנת 1993. ב-15 שנות חייה האחרונות, והיא אלמנה, הקדישה את מרבית עתותיה לנכדותיה ולענייני הבית. נכדתה שרה מספרת כי באותן שנים היה הבית פתוח לבני המשפחה ולכל הסובבים אותם. מי מהם שהזדמן לתל-אביב ידע כי ימצא ארוחה חמה ומיטה פנויה ב’בית גרינוולד’. כל חייה התחרטה על-כך שנאלצה לסיים את לימודיה בבית-הספר בגיל צעיר, וכך, כשהיא כבר נושקת לגיל 70, רשמו אותה בנותיה לקורסים באוניברסיטת בר-אילן וסבתא רבקה הקפידה אחת לשבוע, בימי ד’, לעשות את כל הדרך באוטובוס, משדרות רוטשילד לבר-אילן ובחזרה. לפי הסיפורים, היא הפיקה הנאה בלתי רגילה מלימודיה באוניברסיטה.

בשנת 1981 מכרה רבקה שפירא-גרינוולד את הבית לחברת הביטוח ‘כּלל’ ודאגה לעתידן של נכדותיה, או כפי שהיא כינתה את המעשה: “מתן ירושה ביד חמה”. היא העמידה תנאי אחד, שעד יום מותה תוכל להמשיך לגור בבית. בשנות ה-80 נהגה לערוך סיורים בחדרי הבית, ללא תמורה כמובן, לקבוצות מזדמנות של ‘החברה להגנת הטבע’. מאוחר יותר הועבר הנכס לרשות ‘הבנק הבינלאומי’ שבהסדר עם עירייית תל-אביב שיפץ את הבית. כיום משמש ‘בית רבקה גרינוולד’ אכסניה לעמותת ‘עלמא’ המגדירה עצמה כ”בית לתרבות עברית”.

תחקיר וכתיבה: חגי להב.