פסז' התור

פסז’ התור – רחוב הרצל 61, פינת רחוב וולפסון 18. 

מעט יותר מעשר שנים לאחר שנחנך ב-1925 הפסז’ המסחרי הראשון בארץ – ‘פסז’ פנסק‘ – שנמצא במעלה רחוב הרצל, נבנה גם ‘פסז’ התור’ בחלקו הדרומי של אותו רחוב. עשר שנים, 500 מטר, ותוספת של 85,000 תושבים שהגיעו העירה, הפרידו בין פתיחתם של שני הפסז’ים. עידן ועידנים בהתחשב בקצב המטאורי בו התפתחה תל-אביב באותן שנים. מאז ‘פסז’ פנסק’ של תל-אביב הקטנה והרומנטית, קמה פה עיר אמיתית, דינמית וחיונית, עם חיי תרבות וחיי מסחר מפותחים. 

בשנת 1934 המגרש עליו נבנה הפסז’, היה שייך לאברהם גורלסקי ולאברהם קריניצי, לימים ראש העיר רמת-גן. על המגרש עמד מבנה בן חמישה חדרים ולצדו באר. גורלסקי וקריניצי שניהלו מחסן רהיטים מכרו את השטח להלל טורקלטאוב, במחיר 9,500 לא”י. טורקלטאוב, שהיה איש בעל ממון, עלה ארצה מפולין עם משפחתו ופתח כאן חברה בשם ‘חברת התור’ ממנה גזר בהמשך את השם של המרכז המסחרי שנפתח. לאחר מותו בשנת 1959 נכתב עליו: “בעל בתים וקרקעות, סוחר נייר, מנהל חברת התור.”

לקראת הפתיחה התפרסמו מודעות בעיתונות: “בתל אביב הולך ונבנה פסז’ התור בשביל חנויות, משרדים, בנקים, מועדונים ובתי מלון. הבית נבנה לפי השיטה הטכנית הכי חדישה דוגמת הפסז’ים באירופה. יש אפשרות להתאים את חלקי הבניין בשביל השוכרים המעוניינים בשטחים גדולים עם כניסות מיוחדות בכל הקומות. כל הפרטים אפשר לקבל במשרד חברת התור, בשעות 4.00 עד 7.00 אחרי הצהריים.”

חיים סוקולינסקי הוא האדריכל שאחראי על תכנון ובניית ‘פסז’ התור’, בסיועו של הקולגה שלמה גפשטיין. עם פתיחתו היה המבנה רחב הידיים, בן שלוש הקומות, מוקד משיכה עבור תושבי השכונות הדרומיות. קומת המבוא הכילה 26 חנויות, ואילו בשתי הקומות העליונות היו 55 משרדים, בכל קומה. וכשמו כן הוא: פסז’ – מקומת המבוא ניתן היה לצאת לחצר ששימשה הן כמעבר לרחוב השוק, הן כשטח מסחרי עם חנויות ועם דוכנים של רוכלים זעירים.

עיתונאי ‘הארץ’ נועם דביר, כותב על הפסז’ במאמר מחודש יולי 2011: “מבחינה אדריכלית, פסאז’ התור מתחבר למגמות עיצוביות מקומיות ובינלאומיות. כמה שנים לפני כן השלים סוקולינסקי את לימודיו בצרפת והכיר, בצורה ישירה או עקיפה, את עבודותיו האוונגרדיות של לה קורבוזיה ואת יסודותיה של התנועה המודרניסטית. כלפי חוץ הבניין מזכיר את בתי הכלבו המפוארים שתיכנן האדריכל היהודי-גרמני אריך מנדלסון בעבור משפחת שוקן בגרמניה: יש לו חזית מעוגלת שמתייחסת לפינת הרחוב בצורה הרמונית וחלונות סרט שחותכים את הבניין לכל רוחבו.”

רבים מבעלי העסקים והחנויות במתחם ‘מרכז מסחרי’ שבתחומיו שוכן הפסז’, החליטו לנצל את התנאים הטובים שהציעה ‘חברת התור’ והעבירו את פעילותם למקום. מבין בתי העסק שפעלו ב’פסז’ התור’ כבר בשנות ה-30 וה-40 ניתן למנות את בית המרקחת של בלומנפלד, בית מסחר לתפירת לבנים של חנה בלוך, בית מלאכה לצרכי חשמל של המהנדס יונה אושפיז, מרפדיה בשם ‘לייכן את קמיניץ’, מלטשת היהלומים ‘זהריר’, וחברת ‘אורניאון’ של מנשה בדרי, שמפרסמת באוקטובר 1935: “עבודות ניאון הכי גדולות בארץ הוצאו לפועל על ידינו, ביניהן השלטים שעל בתי הקולנוע מגדלור, רמון ואופיר. בית החרושת עבר מרחוב יבנה אל פסז’ התור.” כל אלו ואחרים יכלו כשהייתה להם מנוחה קצרה להיכנס ל’קפה תרזה’ שישב בקומת החנויות.

עם השנים הלך מצבו של הבניין והתדרדר. קמו מרכזים מסחריים מתחרים, ומה שהיה למעין קניון של שנות ה-30, הוזנח, ננטש בחלקו, והיה למרכז מיושן ומרופט. גם המבנה עצמו דורש שיפוץ וטיפוח שישיבו לו את החיוניות שאיפיינה אותו לפני 80 שנה. 

דן גרנות מוסיף עדות אישית: לאבא שלי היתה בבנין זה מתפרה לבגדי חאקי שהוא סיפק לחברת אתא. המתפרה נסגרה לאחר מותו בשנת 1958. אבי נוף מספר: על המדרכה בכניסה לבנין מרחוב הרצל, עמד שנים טלפון ציבורי בו נהגנו להשתמש. בבנין היתה מעלית מיוחדת ויפה, עם דיפוני עץ ועם דלת עשויה סורג. נהגנו לעבור דרך הפסז’ אל הדואר שהיה בצדו השני של המבנה, ברחוב השוק.

הצילום משנת 1935 (כאן למטה): צלם לא ידוע, מתוך ארכיון עיריית תל-אביב.

פסז’ התור בשנת 1935. צלם לא ידוע, מתוך ארכיון עיריית תל-אביב.

פסז’ התור בשנת 1935. צלם לא ידוע, מתוך ארכיון עיריית תל-אביב.

ניתן לשתף את המאמר