בית לנדאו
בית לנדאו – רחוב פינסקר 2, פינת אלנבי 27.
בית המשרדים בעל החזית הארוכה שפונה מערבה לכיוון רחוב פינסקר, הפך מאז הוקם בשנת 1947, לחלק מתמונת הרקע של כיכר ב’ בנובמבר, היא “כיכר מוגרבי”, שהייתה לאחד ממקומות המפגש המרכזיים עבור צעירים תל-אביביים בשנים הראשונות לאחר קום המדינה. מיקומו של ‘בית לנדאו’ על נקודת העיקול של רחוב אלנבי ובסמוך לקולנוע מוגרבי, קיבעו אותו בתודעה של התושבים כאחד המבנים המוכרים בעיר.
הבית תוכנן עלי-ידי האדריכלים השותפים רפפורט, פרנקל וגליברמן, עבור שמעון לנדאו. מדובר בבניין שהוקם בגל האחרון של בתים, אשר נבנו בסגנון הבינלאומי המאפיין את העיר הלבנה. באותה עת בניין המשרדים המפורסם ‘בית הדר‘ החל מאבד את יוקרתו וגם ‘בית פולישוק‘ בכיכר מגן-דוד, מרחק קצר מכאן במעלה רחוב אלנבי, לא מילא לבדו את הצורך הקיים למבנה מודרני במיקום מרכזי. כך כותב מ. רצין בעיתון ‘על המשמר’, 1 באפריל 1948: “בתל אביב הולכת ונשלמת הקמתו של בניין המשרדים הגדול ביותר בארץ. הבניין הרם בעל 5 קומות אשר בכיכר ב’ בנובמבר, בקרן הרחובות אלנבי ופינסקר, מעגל סוף סוף את כיכר מוגרבי לכיכר ראויה לשמה. גובהו של הבניין 18 מטר ויש בו 32 חנויות ו-85 חדרי משרדים. חנויות אחדות אינן בקומת הקרקע אלא בקומה ב’. על הגג רחב הידיים יוקם בית קפה.”
שמעון לנדאו עצמו לא זכה ליהנות מההשקעה. לנדאו שהיה תעשיין מצליח בפולין, המשיך אמנם לנוע בין ורשה לתל-אביב, אולם הוא תכנן להשתקע סופית בארץ. בניית הבית הייתה חלק מתכנית המעבר מפולין לארץ ישראל. זמן לא רב אחרי פרוץ מלחמת העולם השניה הוא מצא עצמו כלוא בגטו ורשה מבלי יכולת לשוב ארצה. כך נכתב עליו בהספד שפורסם בעיתון ‘הצפה’ (אפריל 1946) לאחר שהתקבלה הידיעה כי הוא נרצח על-ידי הגרמנים: “משפחת לנדאו הייתה ידועה בפולין כמשפחה חסידית. רבי שמעון לנדאו בנו של רבי שמחה בונים מלודז’ היה נצר למשפחה מפורסמת. בשנת תרפ”ה ביקר בפעם הראשונה בארץ והשקיע כאן עשרות אלפי לירות. בביקורו האחרון זמן מה לפני פרוץ המלחמה, אמר לבנות בית בתל אביב, לגור בו יחד עם משפחתו. הניח אבן פינה לבית והזמין את נכבדי העיר לחגיגה על המגרש. עם כניסת הגרמנים לורשה התמסר כולו להביא עזרה לרבנים ותלמידי חכמים ובייחוד למשפחת האדמו”ר מגור. בפרוץ המרד בגטו ורשה השתתף בהרבה אסיפות והתעניין במעשה הפעילים במרד, למרות גילו – בן 75. סכומים עצומים המציא ללוחמי הגטו, אולם היד הזדונית השיגתו. הוא נורה על ידי הגרמנים.”
שני בניו של שמעון לנדאו, משה ומנחם, הם שירשו את הבעלות על הבניין. אלא שטרגדיה רדפה טרגדיה. כעבור שנה הבן משה נפטר ממחלה ואילו מנחם, ששינה את שם משפחתו לדולן, נהרג בשנת 1959 בתאונת דרכים שאירעה בגרמניה המזרחית. אלמנתו מרים וכן שני בניו אריאל דולן ושמעון דולן, ירשו בתורם את ‘בית לנדאו’.
בתי עסק רבים ישבו לאורך הדורות בחנויות ובמשרדי הבניין. ניתן למנות חלק מהם באופן אקראי: בשנת 1949 זאת הייתה כתובתו של אגף המחירים, במשרד האספקה והקיצוב, שהיה גורם שלטוני מרכזי בימי הצנע שפקדו את הארץ. באותה שנה פעלו כאן בין היתר, גם חנות למוצרי חשמל בשם ‘חשמל מוגרבי’, חנות מתנות ‘תמל’ שמציעה “מתנות אורגינליות, בדולח, שטיחים, קרמיקה”, וכן חנות נעליים המפרסמת עצמה “ילדים בריאים ועליזים רק בנעלי אריה המשובחים. רחוב פינסקר 2 מול מוגרבי.”
בשנות ה-50 ניתן היה למצוא בבניין את חנות הפרחים ‘אופרה’, את תחנת המוניות ‘טקסי עתיד’, את לשכת השירות הבולאי ואת בית המסחר להלבשת גברים ‘דויטש’. בשנות ה-60 היו אלו חברת אלברט מטלון שהחזיקה במקום מחסן סרטים, משרדי הוועד המרכזי של אירגון נכי רדיפות הנאצים, וגם ‘נתן – סלון לחייטות’. נתן גרוסווסר שניהל את סלון החייטות הפך לדמות מוכרת בעיר ואף זכה לכתבה אישית נרחבת במגזין ‘כותרת ראשית’ אותה כתב דן בן-אמוץ (מאי 1984): “קשה מאוד להתנבא מה יהיו צעדיו הראשונים של המערך לאחר הניצחון בבחירות. דבר אחד ברור כבר עכשיו, אם שמעון פרס ירכיב את הממשלה הבאה, סביר להניח שאת פראק הניצחון המיוחל יתפור לו חייט הצמרת נתן גרוסווסר שמעשה ידיו המחוננות תרמו את עיקר הפאר וההדר בהופעתם הייצוגית של רבים מבין נבחרי הציבור. נתן גרוסווסר, רב חייטים היושב באטלייה שלו ברחוב פינסקר בתל אביב, וכל גדולי האומה עולים אליו לרגל.”
בעשורים הבאים בלטו בבניין מועדון ריקודים בשם ‘דולי’, מכון לשפות המעביר קורסים באנגלית, וכן סניף של בנק דיסקונט. כיום ממוקם בקומת הקרקע של הבניין אחד מסניפיה הרבים של רשת המרכולים AM PM.
ביוני 2020 פירסם יובל ניסני באתר ‘מרכז הנדל”ן’ ידיעה הנוגעת לעתידו של ‘בית לנדאו’: “המבנה, משמש היום כבניין משרדים בגובה חמש קומות. הוא נבנה בשנותיה הראשונות של המדינה, מרחק קצר מקו החוף של העיר, על מגרש ששטחו כדונם. לפני כשנתיים וחצי החליטה הוועדה המקומית לתכנון ובנייה תל אביב לאשר את שיפוץ הבניין ולבצע בו שימוש חורג ממשרדים ומסחר – למגורים ומסחר. החברות פועלות כעת להשבחת הנכס ולשינוי ייעודו למלונאות. על פי התוכניות, הן יחלו בבנייתו כבר בשנה הקרובה. המלון המדובר מתוכנן להכיל 170 חדרים, והוא יוקם על בסיס המבנה הקיים. בסמוך למגרש מתוכננת לקום תחנה של הקו הסגול של הרכבת הקלה.”
הצילום (כאן למעלה) משנת 1949: אוסף עודד רפפורט, בנו של האדריכל שתכנן את הבניין.
תחקיר וכתיבה: חגי להב.
