בֵּית לֵדֶרְבֵּרְג
בית לדרברג – רחוב אלנבי 116, פינת שדרות רוטשילד 29.
ג’ושואה לדרברג, חתן פרס נובל לרפואה לשנת 1958, הוא אחיינו של יצחק לדרברג, האיש שהקים את ‘בית לדרברג’ באמצע שנות ה-20. מדובר באחת המשפחות הוותיקות בישוב העברי, שמקורה בירושלים, אבל שורשיה נטועים גם ביפו. יצחק לדרברג עצמו היה אחד מתוך תשעה יהודים, ביחד עם מאיר דיזנגוף, שהורשו להישאר בתל-אביב, לאחר הגירוש שבוצע על-ידי התורכים, במהלך מלחמת העולם הראשונה.
הבית נבנה בסגנון האקלקטי שהיה מקובל באותן שנים, עם מוטיבים אירופאיים, מעורבבים בסמלים לבנטינים, ובהם אריחי קרמיקה שצוירו על-ידי אמני ‘בצלאל’ והונחו על הקירות החיצוניים. ‘בית לדרברג’ שופץ ממש לאחרונה, וביחד עם ‘מלון גינוסר‘ שניצב מולו, מהווים שני הבתים על הגדה המערבית של שדרות רוטשילד, את אחת הפינות המרהיבות של תל-אביב ההיסטורית.
בשנותיו הראשונות, שימש הבית כבית דירות להשכרה, ורק לקראת שנות ה-40 הוסבה קומת הקרקע לצרכי מסחר. המיקום המרכזי, המבנה היוקרתי והסגנון, הביאו למקום משפחות אמידות ובעלי מקצועות חופשיים שהפרנסה האירה להם פנים. ד”ר וולובלסקי, מומחה למחלות הריאות ושחפת, היה מהראשונים לפתוח כאן קליניקה. גם עורכי הדין הידועים ד”ר גרשמן וד”ר אליהו כהן התאחדו והחלו להפעיל את לשכתם המשותפת ב’בית לדרברג’. ב-1927 הצטרף לבניין עורך-הדין פרופ’ צבי בלקובסקי, שהיה ממארגני הקונגרס הציוני הראשון בבזל ודמות מוערכת ומוכרת על-ידי מנהיגים כמו הרצל ואוסישקין. וכך, לאורך השנים פעלו במקום עורכי-דין ורופאים לא מעטים. החל משנת 1933, במשך למעלה משלושה עשורים ניהל כאן אדם בשם יעקב פוגל בית-ספר לריקוד, לפי שיטה שהוא כינה “שיטת פוגל”. מפעם לפעם מר פוגל מפרסם מודעות בעיתונות: “מורה לריקודים מדופלם מפריז, מתחיל בקורס לריקודים מודרניים.”
יצחק לדרברג ודודו יעקב אלימלך היו שותפים בעסקי מסחר בכלי בית: “בית מסחר גדול פרצלין וכלי זכוכית, אמאיל וניקל, עם כל מיני ניר, פנקסים, וכלי כתיבה וציור.” השניים עשו חיל בעסקיהם והשקיעו את כספם גם בנדל”ן. יצחק ביחד עם אשתו אסתר לבית ינובסקי ועם ילדיהם, לא גרו מעולם ב’בית לדרברג’, אלא בדירה מרווחת ברחוב החשמל. בשנת 1929 הבית נמכר לאורולוג, ד”ר יעקב ביקלס, מומחה למחלות הכליות, דרכי השתן והמין. לאחר מותו בשנת 1969, נכתב עליו בעיתון ‘דבר’: “ד”ר יעקב ביקלס, מי שהיה במשך שנים יו”ר ארגון רופאי קופת-חולים ויו”ר ההסתדרות הרפואית בתל־אביב, מת בשבת בתל-אביב בגיל 74. היה ממייסדי ‘בית הרופא’ והקים את החברה האורולוגית אשר עמד בראשה.”
החנות הראשונה שפירסמה את עצמה, כשנפתחה קומת המסחר, באוקטובר 1940, נקראה ‘פרוגרס’ והיא הייתה אחת מתוך ארבע חנויות שהקימו האחים נפתלי ומאיר פלוזניק: “בית האפנה לנעליים (מקודם פורטשטריט, וינה), תל-אביב, אלנבי 116. הפתיחה: יום ג’ 29.10.1940.” לפי עדותו של מיקי פלוזניק, בנו של הבעלים, הוריו ברחו מוינה במארס 1939 והתיישבו ברחוב פיארברג בתל-אביב. האחים פלוזניק הקימו מפעל נעליים ברחוב מקווה-ישראל. אחרי שהבריטים סגרו את אזור בית הדר והפכו אותו למבצר מגודר בשנת 1947, המפעל עבר לרחוב יהודה הלוי. עוד מתוך עדותו של מיקי פלוזניק: “לאחר הקמת המדינה כאשר היו עוברים מצעדים או תהלוכות פורים באלנבי, היינו צופים בהם מעל גבי סולם שהיה בחנות. למיטב זכרוני, בחנות הצמודה הייתה קונדיטוריה בשם לנצ׳נר. אבי נפטר ב-1963.”
בחנות קטנה יותר פעלה הצלמניה של רובין, ולידה חנות התכשיטים של הרשלביץ. בשנת 1940 התמקם במפלס הרחוב, בחזית הפונה לרחוב אלנבי, גם בית הקפה ‘שדרות’ שהפך עם השנים לפופולארי מאד. בית-הקפה מגייס עובדים באמצעות מודעות: “דרוש מזנונאי/ת עם נסיון בסידור סנדוויצ’ים ופלטות.” הבעלים מקס פרזה התגאה במה שנראה בעיניו כחידוש: מרפסת חורף מרווחת, סגורה ומוארת. ‘קפה שדרות’ המשיך לשרת את לקוחותיו הנאמנים במשך 35 שנה.
כיום, שולטת על קומת הקרקע של הבניין ‘מסעדת בנדיקט’ המתמחה בהגשת ארוחות-בוקר לאורך כל היום. הכניסה משדרות רוטשילד 29.
תחקיר וכתיבה: חגי להב.
ראו כאן כתבות על מאות יעדים במזרח אסיה:
ראו כאן כתבות על מאות יעדים במזרח אסיה: