בית מודיאנו

באוגוסט 1944 מפורסמת בעיתונות היומית הודעה ללקוחות ‘צחצח’: “החל מחודש יולי עבר המפעל לידי בעלים חדשים ויחד עם זה הוכנסו שיפורים מרחיקי לכת בתעשיית המוצרים ובשיווקם. נא לנסות את מוצרינו החדשים: משחת נעליים ‘תוכי דה לוקס’ בכל הצבעים, אבקת ניקוי ‘ביגה’ וכל מיני חומרי ניקוי אחרים.” בשנת 1954 עוברת חנות המכולת לידיו של שמואל שינברג, שמוכר בה בין היתר – כנהוג בשוק לוינסקי הסמוך – גם פירות יבשים. גודל החנות 36 מ”ר.

בשנות ה-60 נכנסת לבניין משפחת מזרחי שהפכה לחלק משמעותי בתולדות הבית. לאבי המשפחה, יעקב מזרחי, מפעל לכלי שולחן ביפו, הנקרא ‘זמיר’. במקום בו שכנה ‘צחצח’, הוחלט לפתוח חנות למכירת מוצרי ‘זמיר’. משפחת מזרחי ומשפחת מודיאנו נמצאו אמנם בקשרים חמים, אבל השכן בבניין העורפי, רחוב העליה 8, מר גרושינגר, מירר את חייהם. הוא שולח מכתב תלונה לעירייה באוגוסט 1968: “לפני שבועיים שלחתי לכב’ מכתב שמר מזרחי, בעל חנות, עושה מחסן על החצר בלי רישיון והשיפוע של הגג נכנס אצלי בחצר, וכל המים של הגשם נכנס אצלי. אני מתנגד על זה וגם השכנים מתנגדים, וכמו שאני רואה לא עשו שום פעולה למנוע את זה ולא שלחתם פקח להזהיר שלא לעשות את המחסן. היום באו פועלים לגמור לעשות גם את הקירות של המחסן. אני מבקש אם יש אפשרות למנוע את זה.”

לאחר דין ודברים מגיעה תשובתה של פרחיה, אשתו של יעקב, המנהלת את החנות. יולי 1969: “בזמנו נתקבלה אצלכם תלונה של אדם בשם גרושינגר על הקמת סככה בחצרנו, בטענה שעלולים מי גשמים להפריע לו. התקנו מרזב, החורף עבר ולא היו כל בעיות של חדירת מים. כמו כן המצאתי לכם אישור מבעל הבית עצמו שהביע את הסכמתו על הבניה. אין אנו רואים באיזו זכות יש לאדם זר אשר אין לו בכל צורה זכות חוקית, או מוסרית, או אזרחית, למנוע זכותם של אנשים אחרים. נתבקשנו לפנות לאותו אדם ולנסות להשפיע עליו אבל מצאנו אדם אשר כל מעייניו בחיים זה לכתוב תלונות מסוג זה. לא עזרו כל טענותינו בפניו לגבי המרזב והחצר הנקייה – הוא לא מצא כל תשובה, רק עקשנות של רוע לב. לכן, לאור האמור לעיל אבקש לאשר לי את הסככה ולתת לי את הרישיון. מזרחי פרחיה.” הסאגה לא נפסקה במשך שנים. ב-1972 גרושינגר עדיין כותב: “אני מבקש את כבודו לבא ולראות איזה לכלוך נמצא על הגג וזה מפריע לי…”

בשנות ה-70 פעלה במקום חנות בגדי נשים וילדים בשם ‘שירלי’. כעבור עשר שנים החנות החליפה בעלות ונקראה ‘טוניק’. משפחת מזרחי שעסקי המסחר שלה עברו גלגולים שונים, המשיכה לנהל את החנות שבחלק הצפוני של המבנה. על הסוכך שבכניסה לחנות היה כתוב עד לא מזמן: “מ. מזרחי. פרחים וצמחי משי. סלסלות קש.” 

לפי הרישומים של העירייה, הבעלות על הבניין בשנות ה-90 התחלקה ביו ארבעה גורמים: אברהם מודיאנו, מאיר אזרחי, יצחק פרידברג ויצחק קדושים. מבין הארבעה, רק השניים האחרונים התגוררו בעצמם, באותה עת, ב’בית מודיאנו’. משה מזרחי ובני משפחתו גרו בשכירות מעל החנות שלהם, ולהם היה שייך החדר המובלט והמרפסת הצמודה לו, משמאל לחדר המדרגות.  

תחקיר וכתיבה: חגי להב.