פָּסָז' פֶּנְסְק
פסז’ פנסק – רחוב הרצל 16.
הבניין שתוכנן בסגנון ניאו-קלאסי, נבנה בשנת 1924 עבור צבי אריה פנסק, המכונה מורדי פנסק. זה לא היה רק הפסז’ המסחרי הראשון של תל-אביב, אלא גם הבניין המסחרי הראשון בעיר בו הותקנה מעלית, וגם המקום בו לראשונה התקיימו בארץ הופעות ג’ז.
מדובר בבניין שבמקור היה בן שלוש קומות וכעבור זמן קצר נוספה לו קומה רביעית. כך תיאר העיתונאי מנחם תלמי את הבניין, בכתבה בעיתון ‘מעריב’ משנת 1964: “עדיין מזדעק ממנו סגנון הבניה של תל-אביב הקטנה – כרכובים מהודרים, מעקות גג מצועצעים, צוהרי חלונות דמויי-מזרח וחדרים גבוהים גבוהים, שריח הילדות הרחוקה שט בהם.”
מורדי פנסק היה יהודי שנולד באוקריאנה בשנת 1865 ובבחרותו היגר לסנט לואיס שבארה”ב. באמריקה הוא התעשר מאד ולאחר שהתאלמן מאשתו הראשונה עלה ארצה בשנת 1923. כאן התחתן עם שרה, אשתו השניה שהייתה ב-24 שנים צעירה ממנו. פנסק הביא עמו רוח שונה מכפי שהביאו בני העלייה השלישית, יוצאי ארצות מזרח אירופה. עד שהגיע פנסק, קמו בעיר חנויות ובתי עסק של קמעוניים קטנים, ואילו אצלו ברחוב הרצל 16 נוסד לראשונה מעין מרכז מסחרי עם פסז’ שאיגד חנויות ובתי אוכל.
בקומה העליונה, שממנה ביום טוב, ניתן היה לצפות אל הפרדסים של כפר-סבא, נפתח בית קפה ‘השרון’ שנחשב אז למקום בילוי בהשראה אמריקאית. ל’קפה השרון’ באו הבורגנים התל-אביבים החדשים, כדי להאזין למוזיקת ג’ז וכדי לרקוד צ’ארלסטון. לפנסק עצמו ולאשתו שרה, הייתה דירה מרווחת בקומה הרביעית.
בקומת הקרקע, סביב חצר פנימית יפהפייה, מוקמו מספר בתי עסק, שהבולט והמוכר מכולם היה בית קפה ‘בלפוריה’ אשר הפך עד מהרה למקום המפגש של אנשי הבוהמה, עד ש’שלג הלבנון’ ו’קפה כסית‘ תפסו את מקומו. המשורר טשרניחובסקי למשל, היה אחד האורחים הקבועים של ‘בלפוריה’. כוס תה עלתה חצי גרוש וכוס קפה עלתה גרוש שלם. בשנות ה-30 החלו למכור במקום – באופן בלעדי – את הגלידה המבוקשת של האחים מחובר. זה לבד הפך את ‘בלפוריה’ למוסד תל-אביבי. בחדר מספר 43 של הפסז’ ישבה בשנות ה-30 התאחדות כללית של בעלי-בתים ומגרשים.
האדריכל מגידוביץ שהיה שותף בתכנון הבניין לא שבע נחת כניראה מהתנהגותו של מורדי פנסק. הדבר נרמז מתוך הודעה ששלח למחלקה הטכנית בעיריה, בפברואר 1925:
היות ולפי החוזה ביני ובין מר פנסק אחרי גמר החזית והטיוח תפקידי בבנין הנ”ל נגמר, הנני מודיע לכב’ שמהיום והלאה אין לי כל קשרי יחס לבנין הנ”ל.
בכלל, פנסק והמקורבים אליו, לא תמיד הקפידו על שמירת הכללים והתקנות ונטו להתעמת עם שוכרי הדירות ועם השכנים. במאי 1932 מגיע מכתב תלונה לעירייה בזאת הלשון: “עוד במכתבי מה-11 בינואר ש.ז. בקשתי מכבודו לצוות למר פנסק להסיר את הבניין שהקים בחצרו על גבול ביתי ברחוב לילינבלום 22, אבל עד היום טרם נתמלאה בקשתי ומר פנסק ממשיך לשכלל את הבנין שהקים בניגוד לחוק. הננו לבקש אפוא את כב’ לאחוז בהקדם באמצעים הדרושים נגד מר פנסק.”
מורדי פנסק נפטר ביולי 1947, בגיל 82. חודשים ספורים לפני מותו היה עדיין נמרץ מספיק כדי להתכתש משפטית עם אדם בשם רחים זיידה יוסף שביקש להקים חנות בקומת הקרקע, ובכך לחרוג מן האישורים שניתנו לו להקמת דוכן קטן, לצורך עיסוקו כמצחצח נעליים. שרה, אלמנתו של פנסק, יורשת את הבניין. היא כבר לא מנהלת את ענייני הבית ביד רמה כפי שעשה בעלה המנוח. בדצמבר 1953 מתקבל המכתב הבא בעירייה:
בשם כמה מדיירי הבית ברחוב הרצל 16 הננו להסב את תשומת לב כב’ למצב של הזנחה קיצונית שבו נמצא בית זה. סידורי האינסטלציה מקולקלים וכתוצאה מכך בתי השימוש וחדרי הרחצה הם ממש במצב סקנדלוזי.
בשנות ה-50 ישבו ב’פסז’ פנסק’ משרדיו של עיתון ‘הצפה’. בשנות ה-60 ניתן היה למצוא כאן בין היתר, חנות למכירת אריגים של משה ליבק, בית-חרושת למוצרי עור ופלסטיק בניהולו של צבי רוזנפלד (שתפס את כל קומה ג’ של הבניין החל משנת 1940), וכן חנות של חייט בשם מלך קיהל. באוגוסט 1969 שולח עו”ד מטעם החייט קיהל מכתב תלונה נגד בעל הקיוסק הממוקם בשכנות אליו. הוא מעלה מספר סעיפים בתלונתו:
1. הרכבת גג של בד ליד חלון בית המלאכה של מרשי אשר חוסם את האוויר. 2. לקוחות הקיוסק עוברים ליד החלון של מרשי בזמן שגברים מודדים את חליפותיהם, ז”א נמצאים בלבוש חלקי. 3. הפיכת הקיוסק למסעדה, דבר שגורם לכלוך וריחות. 4. זריקת פסולת הגזר לצינור השופכין. וגם יושב בן-אדם כמעט כל היום ומנקה גזר ליד החלון.
כיום, ניתן להיכנס לבניין ולהתרשם מהחצר הפנימית שבה מסעדה אופנתית של רותי ברודו, וכן ניתן עדיין לראות את מסילת הברזל שבה עלתה המעלית אל הקומה העליונה ואת החופה המגושמת שבראש המסילה. כדאי גם לטפס בגרם המדרגות הישן אל קומת הגג ולהציץ משם אל החצר הפנימית.
תחקיר וכתיבה: חגי להב.
פסז’ פנסק בשנת 1986. צילום: חגי להב.
פסז’ פנסק בשנת 1986. צילום: חגי להב.
