בֵּית רוֹמָנו
בית רומנו – דרך יפו 9.
דבר לא השתנה כמעט במראהו של המבנה אשר הוקם כמרכז קניות בשנת 1947 בין השכונה ההיסטורית ‘אחוזת בית‘ לבין שכנתה, שכונת ‘מרכז מסחרי’, בסמוך לדרך ההיסטורית שהובילה מיפו לשכם, ולצדה של מסילת הרכבת לירושלים. כאז כן עתה, החצר הפנימית שהופכת את ‘בית רומנו’ לייחודי בחזותו, עמוסה בחנויות בגדים עממיות. שתי הקומות התחתונות מוקפות מסדרונות מקורים ומוצלים. שתי הקומות העליונות מיועדות לבתי עסק ולמשרדים. מי שגעגועים בליבם לשנות ה-50 וה-60, או רצון לשוב אל ימי התום של העיר תל-אביב, יוכלו לקבל את מבוקשם עם מנת נוסטלגיה הגונה ב’בית רומנו’.
ראו סרטון קצר על בית רומנו.
ראו סרטון קצר על בית רומנו.
במארס 2022 דווח כי ‘בית רומנו’ נמכר לגורם כלכלי רב עוצמה, כפי שפורסם בעיתון ‘גלובס’ על-ידי הכתב יובל ניסני: “בית רומנו נמכר תמורת 371 מיליון שקל. כך, הודיעה היום נכסים ובנין. הרוכשת היא חברת YBOX, שמחזיקה במתחם גת רימון הסמוך, ומתכוונת לאחד בין השניים, לטובת הקמה של מתחם מלונאות, מגורים, תעסוקה ופנאי. בעת העמדת הנכס למכירה, לפני כחודש, הוערך כי הוא יניב לנכסים ובנין כ-200 מיליון שקל.” אבל באוגוסט 2023 הפיגה עיריית תל-אביב את החששות של רבים מהתושבים, כאשר הודיעה שקיבלה לידיה את הבעלות על המתחם וכי בכוונתה לשמור על אופיו.
בתחילת המאה ה-20 עמד במקום בו ניצב היום ‘בית רומנו’, בית קדום שנבנה על-ידי בני כת הטמפלרים. הבית התפרסם בזכותו של המנהיג הציוני ארתור רופין שהתגורר בו מיד לאחר עלייתו ארצה בשנת 1908. כך כותב רופין על הבית בספרו ‘פרקי חיי’: “הבית היה מופרש לעצמו לחלוטין, כמהלך קילומטר מיפו, וכל אימת שהייתי משתהה בערבים בעיר לרגל ישיבות שלקחתי חלק בהן ומאחר לחזור הביתה, הייתה אשתי חוששת שמא נרצחתי בדרך.”
האחים יוסף ואלי רומנו הם שיזמו את הקמתו של הבניין. האדריכל היה מאיר הורמן, שחתום גם על תכנונו של ‘בית ציוני אמריקה’. בשנותיו הראשונות נודע ‘בית רומנו’ דווקא בזכות מוסדות וארגונים שישבו בו. רק באמצע שנות ה-50 הפך להיות למרכז עירוני למכירת בגדים במחירים נוחים. המשרדים והחנויות ממוספרים. פקיד שומה של מס-הכנסה התמקם בבניין, וכן נציגות של משרד החקלאות, של משרדי אגף האספקה של משרד הביטחון, וגם לשכת פרקליטות מחוז תל-אביב. המועצה לשיווק פרי הדר ישבה בחדר מספר 463. ב-11 ביולי 1949 המועצה מפרסמת מודעה בעיתון ‘חרות’:
בעלי הפרדסים שהגישו בקשות לקבלת הלוואות, מתבקשים לפנות בהקדם למועצה לשיווק פרי הדר, בית רומנו.
בתקופת הצנע ניתן היה למצוא כאן את משרדי המפקח על המזונות (‘על המשמר’, נובמבר 1951):
בתקופת הצנע ניתן היה למצוא כאן את משרדי המפקח על המזונות: “מעתה ועד להודעה אחרת תיעשה קבלת תלושי קשר מהספקים לבשר, עופות, דגים וירקות בבית רומנו, חדר 431 .
את מקומו של ‘בית רומנו’ כמוקד משיכה בזכות חנויות הטקסטיל והבגדים, מתאר נחום שוורצברג, בספרו הנהדר ‘לחם קימל’:
בית רומנו נראה כמו בניין ההסתדרות. בניין עצום, מלא חנויות, פרוזדורים נחבאים וחדרי מדרגות שמובילים לגומחות נסתרות. בחלונות הראווה הענקיים עומדות בובות לבושות במיטב המחצלות… אנחנו נכנסים לחנות של האחים כציבא וריח מוזר מתפשט סביב, כמו הריח שיש אצל דודה סוניה בארון. כל הבגדים בחנות עטופים בצלופן ומסודרים על מדפים כמו בסידור צבאי, לפי צבעים ומידות.
הספר מומלץ לקריאה, לכל מי שאוהב את העיר תל-אביב.
‘בית רומנו’ שממשיך גם כיום לשמש במהלך שעות היום כמרכז לקניות בגדים, הופך עם רדת החשיכה ליעד בילויים אופנתי. אולי הבולט מבין מוקדי העניין במבנה הוא ה’תדר’ – מעין שילוב של פאב ופיצריה – הידוע בתור אחד המקומות הבולטים בחיי הלילה של תל אביב, בזכות האירועים שהוא מפיק.
תחקיר וכתיבה: חגי להב.
אזרחים ותיקים מספרים
נויה אגדתי-צח: בקומת המרתף הייתה חנות ענקית של גוטקס ובמשך השנים נפתחו שם עוד ועוד חנויות לבגדי ים. לקראת כל קיץ כולנו הלכנו לקנות בגד ים חדש ומפני שהיה שם זול יחסית, לפעמים קנינו שניים.
יהודית קנולר: הפרקליטות הייתה שם ועבדתי במקום כפקידה, אחרי הצבא. כשהתעייפתי ירדתי למטה לשתות אספרסו מהיר ולאכול עוגת שמרים נהדרת עם גבינה. הטעם והריח עדיין מלווים אותי. רגעים קסומים.
גלית עזר-סלע: לדוד שלי היתה שם מתפרה בקומות העליונות, בשנות ה-60, בה תפר בין השאר בגדי ים לגוטקס. אני זוכרת כילדה בהתרגשות את הביקורים שם.
