בית בורנשטין את אדלר
בית בורנשטין את אדלר – רחוב שפינוזה 14.
באמצע שנות ה-30 של המאה ה-20 עבדו אדריכלים ופועלי בניין במרץ, כדי להקים את ‘כיכר צינה דיזנגוף‘, שתהפוך עד מהרה לאחד המרכזים החשובים של העיר תל-אביב. בו בזמן, נוסדה מעט צפונית לכיכר, שכונה קטנה בשם ‘שכונת שלמה’. השכונה קרויה על שמו של שלמה הללס (1953-1873), איש חינוך שתמך בחברי קבוצת המתיישבים, אם כי אהרון ליטוין היה זה ששימש בפועל כמנהל הארגוני של הפרוייקט. גבולה הצפוני של השכונה השתרע לאורך רחוב גורדון, בקטע שבין רחוב שלמה המלך לבין רחוב ריינס, ואילו גבולה הדרומי עבר באמצע הבלוק שבין רחוב גורדון לרחוב פרישמן. בתווך, השכונה כללה גם את חלקם הצפוני של הרחובות הרמן כהן ושפינוזה.
בסרטון זה ניתן לראות מספר מבנים ברחוב שפינוזה, ובהם גם את הבית ברחוב שפינוזה 14.
בסרטון זה ניתן לראות מספר מבנים ברחוב שפינוזה, ובהם גם את הבית ברחוב שפינוזה 14.
המגרש עליו נבנה הבית ברחוב שפינוזה 14 היה שייך לאדם בשם משה-יעקב שטיינפלד, אבל הוא מכר אותו באפריל 1935, עוד בטרם החלה הבניה, לקבלנים אברהם בורנשטין ומנחם אדלר. שני השותפים שכרו את שירותיו של המהנדס מרדכי רוזנגרטן, כדי שיבנה עבורם בניין בן שלוש קומות, בסגנון הבינלאומי. מדובר במבנה פשוט למראה עם מרפסות תלויות, אופייניות לסגנון הבניה של אותם ימים. רוזנגרטן שהיה איש חרוץ במיוחד, אחראי על בנייתם של עשרות מבנים בעיר הלבנה, רובם ככולם מצטיינים בקווים נקיים ובהיצמדות ראויה לשבח, לזרם המודרני באדריכלות הארצישראלית. אולי הבולט מבין הבניינים שתיכנן הוא ‘בית וילוז’ני‘ ב’מתחם לבונטין‘.
באוגוסט 1936 הסתיימה מלאכת הבניין והבית היה מוכן למגורים, אלא שבורנשטין ואדלר עצמם המשיכו כבר להרפתקה הנדל”נית הבאה. הם מכרו את הבניין ליהודה ליברמן. ליברמן שנדרש לשלם מס ורקו (מס קניה על מבנים שנקבע עוד בתקופה העותמנית) חש מרומה. הוא שולח מכתב לעירייה באוקטובר 1936:
בשנה שעברה קניתי בית מאת האדונים בורנשטיין-אדלר. בהיותי חדש בארץ לא תיארתי לי שחושבים המה לרמותני ואמרו לי שהכל על הצד הכי טוב. כעת דורשת ממני מחלקת ורקו הממשלתית להמציא תעודת גמר או לשלם להם את המס. הנני פונה לכבודו בבקשה לסדר את ענייני הואיל ומצבי רע מאוד והשכנים הגרים בביתי אינם משלמים שכר דירה כעת, ועליי מאיצים לשלם את מס הורקו מה שאין באפשרותי לשלם. חוץ מזה אני שקוע בחובות בעד הבית שקניתי.
במילה “שכנים” השתמשו באותה תקופה למה שהתחלף בהמשך, בשפה המדוברת, ל”דיירים”.
ברכה ויהודה ליברמן כבר היו בני למעלה מגיל 60 וההסתבכות הכספית עם בעלי הבית הקודמים הייתה מעל לכוחותיהם. כעבור שנה מכרו את הבניין לאברהם אברמוביץ’ ובעצמם עברו לגור בדמי שכירות, ב’בית רייז’ שנמצא בקרבת מקום, ברחוב מגידו 3. מאז, במשך עשרות שנים, הבית נותר בבעלותה של משפחת אברמוביץ’ לדורותיה. ללאה ולאברהם אברמוביץ’ היו שתי בנות, שפרה ורינה, שהיו בגיל ההתבגרות בשעה שהמשפחה נכנסה לגור באחת מדירות הבית ברחוב שפינוזה 14. מרבית הדיירים האחרים היו עולים מארצות מזרח אירופה, או מגרמניה.
זה היה בית בורגני שהחיים בו התנהלו ללא דרמות יוצאות דופן. הדייר אליהו רפפורט התפרנס מבניית כינורות. דיירים נוספים שהתגוררו בבית היו משפחות אוריאל והניג וכן משפחת וינברג שגרה בקומה ג’. ב-1951 נשכרה אחת הדירות עבור ‘אולפן ידע’ – אולפן להקניית השכלה ודעת ולרכישת תעודה אקסטרנית.
לאחר שלאה ואברהם אברמוביץ’ הלכו לעולמם, ירשו את הדירה בנותיהם ובני משפחתם. הבת רינה גילוני נפטרה בשנת 1987 והורישה מספר דירות לבעלה ולבנה, עורכי הדין חיים ועמיהוד גילוני. אחותה של רינה, שפרה קצין, הורישה את החלק שלה לבנותיה. ב-1990 מכרה הנכדה של לאה ואברהם, ג’וזפין פיי קצין, שחיה בארה”ב, שתיים מהדירות לדליה ושי דנון. אלו האחרונים הפכו את דירת הגג לפנטהאוז. בתחילת שנות ה-2000 שופץ הבניין ונצבע מחדש.
תחקיר וכתיבה: חגי להב.
