פוטוגרפיה א. סוסקין

סוסקין נולד ברוסיה (בחלק השייך היום לבלארוס), שם גם למד את מלאכת הצילום, ואף זכה לצלם את הצאר ניקולאי השני כשזה ביקר בעיר סמולנסק. הוא עלה ארצה בשנת 1904 והתיישב ביפו, בחדר ששכר בביתה של משפחת שרתוק. זמן קצר אחר-כך פתח את הצלמניה הראשונה שלו ברחוב בוסטרוס. בשנת 1910 הוא נישא לגיטל לבית סוסנוביק. הוא עוד הספיק לפתוח בית עסק נוסף לצילום בשם ‘פרוגרס’ בשכונה היפואית ‘נוה-שלום’, לפני שעבר לבית ברחוב הרצל 24. זמן קצר לאחר המעבר גורשו היהודים מתל-אביב. סוסקין נדד לפתח-תקווה ושב בחזרה לביתו רק לאחר מלחמת העולם הראשונה.

מאז ועד שנת 1933 כאשר משפחת סוסקין עברה לביתה החדש ברחוב לילינבלום, הבית ברחוב הרצל 24 שימש הן למגורי המשפחה, הן כ’פוטוגרפיה א. סוסקין’. כמעט כל מי שיכול היה להרשות לעצמו באותם ימים, הגיע לפוטוגרפיה כדי להנציח את בני המשפחה, ובעיקר את הילדים, בצילומי הסטודיו המבוימים של סוסקין. הוא גם זה שצילם את מנהיגי הישוב ואת אנשי הרוח המוכרים. ב’מכון לחקר תנועת העבודה ע”ש לבון’ קיים אוסף עבודות מרשים של הצלם, שם ניתן לראות בין היתר תמונות של יוסף טרומפלדור, אליהו גולומב, יצחק בן צבי ורחל ינאית, בן-גוריון, משה דיין הילד, ש”י עגנון, ביאליק ורבניצקי, ברנר, ועוד צילומים של רבים מאנשי הישוב העברי.

הצייר נחום גוטמן סיפר מתוך זכרונות ילדותו: “כשהיינו באים להצטלם בסטודיו רצה סוסקין שהתמונה תהיה מעניינת. הוא לא היה מבקש לחייך לפני המצלמה כצלמים אחרים, אלא דווקא ביקש להיות רציניים ולעמוד בפוזה מעניינת. אמנות הצילום של סוסקין הייתה סוד, חידה ומסתורין בעיני הילדים ותלמידי הגמנסיה.”

הפעילות הפוריה של סוסקין, חייבה אותו להעסיק ארבעה עובדים בשכר, שהגיעו כל בוקר לפוטוגרפיה. סוסקין עצמו חילק בדיעבד את עבודתו לשלושה פרקים: צילומי סטודיו לצורך פרנסה, צילומי ארץ ישראל למען ההיסטוריה, וצילומים המתעדים את תולדות העיר תל-אביב, בהם התגאה באופן מיוחד.

לאחר שמשפחת סוסקין עזבה את הבית ברחוב הרצל, השכיר הבעלים החדש, אדם בשם קופל קובלסקי, את חדרי המבנה לצורך מסחר. כבר בשנת 1934 נפתח כאן מעין פנסיון קטן שנקרא ‘יהודה’. שנתיים מאוחר יותר התמקם במקום בית החרושת למברשות ‘אריה’ בניהולו של אריה זנדשטין. המפעל העניק שירות שעלול להישמע בימינו בלתי מתקבל על הדעת: חידוש מברשות שיניים – “מברשות שיניים מחדשים בבית-חרושת אריה, רחוב הרצל 24. נא להביא את הידית הישנה.” 

בין דב שורץ מנהל הפנסיון, לבין אריה זנדשטין התלקח ויכוח מר שהיה מלווה בחליפת מכתבים, בנוגע לחלון ראווה שהוצב בחזית של רחוב הרצל כדי למשוך לקוחות למפעל, אבל לטענתו של שורץ “הויטרינה” מנעה כניסה מסודרת אל בית המלון. לבסוף מצאו פשרה. באותן שנים פעלו בחזית הפונה לסמטת בית הבד, חנות לתיקון אופניים וכן בית-מלאכה לחרטות.

הרבה מסעדות ובתי-קפה פעלו כאן במהלך מאה השנים האחרונות. בשנות ה-30 הקימה הגברת ציפורה נחמיאס בית-קפה בשם ‘מזרחי’ בקומה ב’. בשנות ה-40 הכל באזור הכירו את בית הקפה ‘בורסה’ שמאוחר יותר התחדש והפך למסעדת ‘דסה’. כיום פועלות בבית שלפנים היה ‘פוטוגרפיה א. סוסקין’, חנות בגדים קטנה, ולצדה פיצוציה. 

תחקיר וכתיבה: חגי להב.