בית ביגלמן
בית ביגלמן – רחוב החלוצים 33 (לשעבר רחוב פרדיננד לסל), פינת וולפסון 36.
באוגוסט 1933 מנוסח מסמך המעיד על העברת בעלות המגרש הפינתי בשכונת ‘מרכז מסחרי חדש’. כותב המסמך ‘יהודה לוין, סידור קושנים משכנתאות ופרצלציות’: “הנני מאשר בזאת שבאמצעותי הוגשה בקשה למשרד ספרי האחוזה ביפו, בעניין העברת מגרש מספר 70 בשכונת מרכז מסחרי חדש, מהשם אליהו בוברוב, על שם יעקב קופרמינץ ואריה לייב פריד.”
ימים ספורים אחר-כך קופרמינץ ופריד שולחים לעירייה תוכנית לאישור, חתומה בידי המהנדס זאב טשודנובסקי. לאחר בדיקת התכנית, בעירייה מבקשים להגדיל את שטח החצר – בקשה שיוצרת בעיה לבעלי הבית. כך הם כותבים: “בהתחשב עם סידור הדירות בקומה ב ו-ג, אם להרחיב החצר אזי מקטינים את החדרים וזה יקלקל לגמרי את הדירות. אנו פונים אליכם ומבקשים לתת לנו את האפשרות בתור יוצא מן הכלל ולהשאיר את הנקודה הזו כמו בתוכנית.” בקשתם נדחית. כך או כך, כפי שקרה כעניין שבשיגרה באותן שנים של סחר אינטנסיבי בנכסים שמחיריהם האמירו, גם המגרש הזה עבר לידיים אחרות כעבור ארבעה חודשים בלבד, ואדם בשם ברוך ביגלמן קנה את הנכס. ביגלמן הוא זה שבסופו של דבר בנה את הבניין הקיים עד היום בפינת הרחובות וולפסון והחלוצים. לא חלפו אלא שנתיים וגם ביגלמן הלך לדרכו. הבניין עבר לבעלותם של רבקה וד”ר אברהם אמירה.
מיד לאחר שבני-הזוג אמירה רכשו את הבית, בשנת 1936, נפתחה בדירתם בקומה ב’, לשכה לייעוץ משפטי שנקראה ‘התאחדות נשים לשווי זכויות’. ד”ר אברהם אמירה היה רופא שיניים מוכר בעיר. כשנפטר בשנת 1963, בגיל 94, הוכתר בתואר: “התושב הוותיק ביותר של תל-אביב”. בנוסף לעיסוקו המקצועי ולפעילותו הציבורית הענפה, ניחן ד”ר אמירה בקול סופרן ערב ושימש כחזן מבוקש.
שני בתי-העסק הראשונים שפעלו ב’בית ביגלמן’, במפלס הרחוב, היו המסגריה של ישראל וינשטוק וכן מסעדה בשם ‘מטעמה’, שנוהלה על-ידי אשה בשם פנינה בירוק. לקראת סוף שנות ה-30 הוקם ‘שוק העליה’ בשכנות לבניין. השוק הדגיש את אופיו העממי של מתחם המרכז המסחרי, בהשוואה לחנויות ולמרכזי הקניות החדשניים יותר, שהלכו ותפסו את מקומם בחלקים הצפוניים של העיר.
עדות להזנחה המתמשכת בבתים של דרום העיר מתקבלת מתוך מכתב ששלחו הדיירים לעירייה ב-28 באפריל 1975: “אנו דיירי הבית ברחוב החלוצים 33. אנו גרים בבית שבו הדירות הן בדמי מפתח ואנו פונים אליכם בתלונה. מכיוון שהבית ישן, המרפסות מתפוררות וגושים שלמים נופלים לרחוב. מצב זה מסוכן ואין אנו רואים עצמנו אחראים למה שחלילה עלול לקרות.” ואכן, הבעלים של הבניין באותה עת, אדם בשם משה קסטנבוים, קיבל מכתב אזהרה ממהנדס העיר, ובו דרישה לפעולה מיידית. בספטמבר 2017, קיבל גם היורש של קסטנבוים מכתב דומה: “בביקורת שנערכה ביום 10/09/2017 נמצא כי הבניין ברחוב וולפסון 36 אשר הנך הבעלים בחלק ממנו, מהווה סכנה למחזיקים בו ו/או לציבור.” שנה אחר-כך, בספטמבר 2018, חתם מהנדס מוסמך על אישור: “העבודות הנדרשות בוצעו. יש לסגור את התיק.”
כיום פועל כאן בית עסק בשם ‘דקו אור’, שכך מפורסם בדף הפייסבוק שלו: “דקו אור מייצרת ומעצבת גופי תאורה ללקוחותיה כבר למעלה מ-30 שנה. אנו מציעים מגוון מרשים של פתרונות תאורה המתאימים לכל חלל, על פי מידה וצבע.”
תחקיר וכתיבה: חגי להב.
