בֵּית שְׁמוּאֵל דָּוִד

מתוך עיתון ‘הארץ’, 18 ביולי 1923: “המאורע המעציב שאירע אתמול ברחוב אלנבי על יד בניינו של דוד שמואל דוד, עורר בצדק התרגזות והתמרמרות גדולה בקרב הקהל. מאורע זה שופך אור על סבלותיהם של מחוסרי עבודה, המכשירות את הקרקע לתגרות ולמהומות. וגדולה מזו – מאורע זה מעיד גם על כישלוננו הפנימי, על שפלות ידיים וחוסר כוח וכישרון לעמוד בפרץ, על התרגשות ועצבנות מבוהלת, במקום שיש צורך בדעה צלולה ומיושבת.”

משפחת דוד הענפה שמקורותיה ביוון, עסקה במסחר בטקסטיל. תחילה החזיקו חנות ביפו ומאוחר יותר העתיקו את בית המסחר שלהם ל’בית פדידה‘ ברחוב נחלת-בנימין 35. דוד-שמואל היה הפעיל והדומיננטי שבבני המשפחה, אך גם אחיו מנחם היה שותף בעסקים. בני משפחת דוד על צאצאיהם עברו לגור בבית מיד לאחד שנחנך. בדירה המרווחת ביותר בבניין התגוררו דוד-שמואל, אשתו סטמולה, וילדיהם חנה, משה, עזרא, אליעזר ומנחם.

ברישיון המקורי שקיבלה משפחת דוד לבניית הבניין, נרשם: “ארבע חנויות וקומה ב עליהן, ברחוב אלנבי, פינת גרוזנברג.” מכיוון שהרב יעקב מזא”ה נפטר באותה תקופה, הוסב שמו של חלק זה של רחוב גרוזנברג, זמן קצר מאוחר יותר, לרחוב מזא”ה.  מיד לאחר קבלת הרישיון מבקש דוד-שמואל לסגור את המרפסות בדירות שבקומת המגורים: “הנני מתכבד לבקש שיואילו לתת לי רשיון לסגור את המרפסות, היות ואני משכיר את הדירות למשפחות עניות והן זקוקות לזאת.” בשנת 1930 נוספה לבניין הקומה השלישית. באותה שנה נפתחת בקומת המסחר ‘חנות למכירת רפואות פשוטת ותמרוקים’ של הגברת קלרה בן-צבי. 

בינואר 1931 הכריזה התאחדות בעלי התעשיה על “קונקורס” של קישוט חלונות ראווה, אך ורק בסחורות מתוצרת הארץ. באחד הפרסים זכה חיים יהודה פקר עבור חלון הראווה בחנות שניהל, ברחוב אלנבי 79 “בעד הרעיונות המקוריים שלו”. ליד החנות של פקר ניתן היה למצוא באותה עת גם את בית המסחר לספרים ולמכשירי כתיבה של ש. הורוביץ, אשר שימש גם כסוכנות למכירת כרטיסים לתיאטרון.

בשנות ה-40 פעלו בבניין שני בתי אוכל, המסעדה של אברהם פדלוסוב וכן בית הקפה של משה ולד, שעיקר עיסוקו היה במכירה של ‘גלידה בלזם’ המבוקשת. במכולת הצמודה אליהם הקדים החנווני אריה עורי את זמנו כאשר הפחית את הסוכר, כנהוג בימינו, מן הריבה שמכר ללקוחותיו, אבל בשנת 1941 זאת נחשבה עבירה על החוק: “אתמול הועמד לדין בפני השופט קנטרוביץ, בעל חנות המכולת מר אריה עורי (רחוב אלנבי 79), באשמת מכירת ריבה שלא הכילה כמות הסוכר הדרושה לפי החוק. הנתבע התחייב לתשלום 4 לירות קנס” (עיתון ‘הצפה’, פברואר 1941).

בשנת 1960 נפתחת ב’בית שמואל דוד’ חנות בגדים בשם ‘בגדי אופיר’ שמקבלת זיכיון מחברת ‘אתא’ למכירת בגדי גברים בשלב ראשון, ומאוחר יותר גם לבגדי גברות. אלו היו שנים בהן חנויות בגדים החליפו זו את זו. הבולטת שבחנויות אלו נקראה ‘אופנת לימור’. בשנות ה-70 פעלה כאן ‘הגלריה הישראלית למדליות ולמטבעות’.

כיום שולטת על קומת הקרקע של המבנה פיצריה כשרה. בקומות המגורים חיים בעיקר צעירים בדמי שכירות. ‘בית שמואל דוד’ ממתין לשיפוץ הגואל שישיב לו את יופיו הקדום. 

תחקיר וכתיבה: חגי להב.