בית פלצמן
בית פלצמן – רחוב ביאליק 18.
עד שנת 1934 עמד בית פרטי, בבעלותו של אליהו ברלין (1959-1866), על המגרש שנמצא מעט דרומית ל’בית ביאליק‘ ולבית העירייה הישן. ברלין הפעלתן שימש כעסקן פוליטי, כמשפטן, כשליח ציבור, כמנהל בנק, כתעשיין וכפרדסן. הוא כיהן כחבר מועצת המדינה הזמנית והיה המבוגר מבין החותמים על מגילת העצמאות של מדינת ישראל. אליהו וציטה ברלין היו קשישים למדי כשהתיישבו במהלך שנות ה-20, בבית ברחוב ביאליק. בנותיהם, בלה ונינה, כבר עמדו ברשות עצמן. עם זאת, את הקליניקה שלה כרופאת עיניים, ניהלה ד”ר נינה ברלין בבית הוריה. לימים התחתנה נינה עם משה שלוש, בנו של יוסף אליהו שלוש, אחת הדמויות הבולטות מתקופת בראשית של ‘אחוזת בית‘.
ב-17 באוגוסט 1934 נחתמה עסקת המכירה של המגרש, בין ברלין לבין בני הזוג פלצמן. בהתאם, שולח עורך דין יצחק איזן מכתב למחלקה הטכנית בעירייה: “בזה הנני לאשר כי אני מטפל בהעברה בטאבו של שמותיהם של מר ישראל פלצמן ושרה פלצמן, ממר אליהו ברלין, בנוגע למגרש והבית הנמצא בשכונת בצלאל, גוש מספר 18 חלקה 84 .” כבר כעבור ארבעה ימים, מסתבר כי קיימים חילוקי דעות בין השכנים החדשים, כאשר מתקבל באותו מען מכתב מעו”ד פיליפ פליישר בשם השכנה אסתר לייבוביץ’, שבינה לבין פלצמן התעורר ויכוח לגבי מיקומו של הגבול בין המגרשים:
שולחתי דורשת שבשעת נתינת הרישיון לבניין לאדון פלצמן תתחשבו עם זה שרחוב ביאליק נקבע בזמנו בתור מקום בשביל מעונות למשפחות יחידות, ולא לשם הקמת בניינים ענקיים ולכן היא מבקשת לא לתת לאדון פלצמן רישיון על הקמת בניין בשטח יותר גדול.
לבסוף ההדורים יושרו ועבודות הבניין יצאו לדרך.
האחים פרידמן, הם שנשכרו כמהנדסים. הם תכננו בית בן שלוש קומות בסגנון הבינלאומי, כשעל הגג של אותו בניין נוספו חדרי כביסה, כמקובל באותם ימים. זה היה בניין שנבנה מחומרים איכותיים, בסביבה מבוקשת. היו בו מים חמים והסקה. את מרבית הדירות השכיר ישראל פלצמן לבעלי מקצועות חופשיים ובעיקר לרופאים. בדומה ל’בית קריגר‘ בשדרות רוטשילד, גם ‘בית פלצמן’ שימש כאבן שואבת לרופאים שבחרו לגור כאן ולפתוח את הקליניקות שלהם בבניין. כך ניתן היה לפגוש בבית, או לקבל טיפול, מד”ר זלביאנסקי, רופא אף אוזן גרון, או מאשתו טובה לבית מנגל, או מד”ר חיים, או מד”ר צרלינג, ועוד רופאים שבאו והלכו.
ב-5 בדצמבר 1937 מתפרסמת בעיתון ‘הארץ’ תחת הכותרת “מאיימים לגזול ילדה” ידיעה מהתחום הפלילי: “אתמול קיבל ד”ר ברואר הגר ברחוב ביאליק 18, מכתב מאלמוני ובו מצווים עליו להכין סכום כסף בשביל שולחי המכתב. עליו לחכות להוראות מיוחדות היכן לשים את הכסף. המכתב עומד בקשר עם מכתבי איום שקיבל ד”ר ברואר לפני כמה ימים, שבהם מאיימים עליו להתנפל ולגזול את בתו הקטנה. ד”ר ברואר מסר את העניין למשטרה. החקירה הראשונה העלתה שמכתב האיום שנכתב בלשון הגרמנית, נשלח על ידי אנשים מתל-אביב.”
ישראל פלצמן (1948-1880) ואשתו שרה, עלו ארצה מהעיר לודז’ בפולין. היו להם ארבעה ילדים: בלה, דב, יעקב ושלמה. בשנות ה-40 החליטו לעבור לגור בנס-ציונה, בקרבתו של בנם הד”ר יעקב פלצמן. הבית עבר תחילה לאחזקתה של חברת השקעות. בשנת 1944 הוא נמכר למרדכי וכט, שבעצמו גר עד אז ברחוב חברון 7. וכט השקיע כספים הן בנדל”ן והן בבתי מלאכה ובמפעלים. בין היתר החזיק בבעלותו בניין ברחוב המלך ג’ורג’ 14 וכן היה שותף בבית מסחר לקטיפה ‘הגמל’. לאחר רכישת הבית, עברו מרדכי וכט ואשתו צילה לגור בדירה עורפית ב’בית פלצמן’, בקומה ב’.
בקומה א’ של הבניין הסבו את אחת הדירות לאולם אירועים שנקרא ‘מועדון צנטנר’ ובו נערכו עד בואו של וכט כינוסים, אסיפות, קבלות פנים וגם אירועים כמו בריתות וטקסי חתונה. באוקטובר 1944 מגיש ארווין צנטנר בקשה לעירייה:
אני הח”מ מגיש בזה תוכנית למזנון פנימי במועדון קיים, ברחוב ביאליק 18, ומבקש להעבירה למשרד הבריאות בלי חתימת בעל הבית, הואיל ובעל הבית שקנה את הבית רק לפני זמן קצר מסרב לחתום על התוכנית. המועדון קיים בידיעת והסכמת הבעלים הקודמים ועבור הסכמתם זו קיבלו הוספה לשכר הדירה. אנו אנשים זקנים וזהו המקור היחידי לפרנסתנו.
למרבה ההפתעה, וכט מתרצה, והפעילות באולם נמשכת.
חלק מהדיירים עזבו את הבניין עם השנים והדירות הפנויות הושכרו למטרות מסחריות. התאחדות עולי צ’כיה התיישבה באחת הדירות וכך גם משרדי אגודת הספורט ‘מכבי-עתיד’ (ברית מכבים עתיד). ב-1949 מבקש הספורטאי אהרון אלקינד, ביחד עם חברו המציל עמיאל אבינרי, לפתוח על גג הבית “מכון להתעמלות ולמסז’ים”. כמסז’יסט הם מגייסים את סלומון-זיגה וייספיש. כדי לקבל אישור מהעירייה לסגור את אחד מחדרי הכביסה ולהפוך אותו למועדון ספורט הם נתלים בייחוס של וייספיש: “… (המועדון) ישמש לבריאות העם ואך ורק לקידום הספורט בארץ ישראל. יש לציין שהמסז’יסט וייספיש הוא המטפל הפרטי של הנשיא וייצמן ושל ראש הממשלה מר דוד בן גוריון.”
מאז שנות ה-50 הבניין עבר תהליך דומה לזה שעברו רבים מהבתים באזור. את הדיירים המבוססים שעברו לגור בשכונות צפוניות יותר, החליפו סטודנטים וצעירים, שגרו בדמי שכירות, לצד משרדים של עורכי דין וכדומה. בשנות ה-90 החל רחוב ביאליק לזכות מחדש בתהילה לה הוא ראוי, כאחד הרחובות ההיסטוריים הבולטים בתל-אביב. העירייה סייעה במימון פעולות שימור וערך הדירות שוב עלה.
אבי זיידמן מוסיף עדות אישית: אכן, זיגה וויספיש היה בעל מועדון הספורט על הגג. בתו מלבינה גרה בלוס אנג’לס שנים רבות. בבניין גרו גם ד”ר גזבין, ד”ר שטרן וד”ר ברבש. לכל אחד מהם היה שלט קטן בחזית הבית. אנו גרנו ממול, בביאליק 17. לאבי המנוח, ד”ר מרדכי זידמן הייתה קליניקה משגשגת באותו בנין.
תחקיר וכתיבה: חגי להב.
בסרטון זה מצולמים חלק מהבתים ההיסטוריים ברחוב ביאליק בתל-אביב. בין היתר ניתן לראות בסרט את בית פלצמן.
בסרטון זה מצולמים חלק מהבתים ההיסטוריים ברחוב ביאליק בתל-אביב. בין היתר ניתן לראות בסרט את בית פלצמן.
עדות אישית
אבי זידמן: אכן, זיגה וויספיש היה בעל מועדון הספורט על הגג. בתו מלבינה גרה בלוס אנג’לס שנים רבות. בבניין גרו גם ד”ר גזבין, ד”ר שטרן וד”ר ברבש. לכל אחד מהם היה שלט קטן בחזית הבית. אנו גרנו ממול, בביאליק 17. לאבי המנוח, ד”ר מרדכי זידמן הייתה קליניקה משגשגת באותו בנין.
תחקיר וכתיבה: חגי להב.
