בֵּית דָּנִין
בית דנין – רחוב לילינבלום 24, פינת הרצל 14.
משפחת דנין (סוכובולסקי) שייכת למשפחות השורשיות של הישוב העברי. יחזקאל סוכובולסקי-דנין עלה ארצה מרוסיה כבר בסוף המאה ה-19 והתיישב ביפו. הוא נשא לאשה את רחל ילין אשר נולדה בירושלים. ביחד הקימו בני-הזוג משפחה ברוכת ילדים והיו מהאבות המייסדים של ‘אחוזת בית‘.
רחל ויחזקאל נרתמו בהתלהבות לרעיון הקמת שכונת הגנים החדשה בחולות ‘כרם ג’באלי’ ויחזקאל אף היה מהכוחות המניעים למימוש בפועל של היזמה. בשנת 1910 בנו את ביתם ברחוב לילינבלום, פינת הרצל, בשכנות ללאה ודוד איזמוז’יק. דוד איזומז’יק שימש לימים כסגנו של מאיר דיזנגוף בעיריית תל-אביב. בספר הזיכרונות ‘קורות משפחה אחת’ שכתבה רבקה אלפר, מתארת רחל ילין-דנין את בניית הבית:
ממה יבנו את הבתים? האם מאבני יפו, שהערבים משתמשים בהן לבניניהם, או מלבני מלט שהציע לנו בית-החרושת של ארבר אשר נוסד לא מכבר? היו שראו בלבני המלט דרך חדשה העשויה להקל את עבודת הבנין ויש בה גם מן הנוי. וכנגדם היו שסברו כי רק האבנים, אבני כורכר, יפות לאקלימה של הארץ. יחזקאל תבע כי הבתים יבנו בעבודה עברית. טענו אחרים כי אין ביפו מומחים עברים לבניה, ולהביאם מירושלים יעלה ביוקר רב. והערבים גם מנוסים יותר בבניה. ביתנו נבנה אבן בידיים עבריות. הבניה היתה אמנם פגומה בשל חוסר הנסיון של הפועלים העברים, ומהרה נתגלו בבנין בקיעים וסדקים ונאלצנו תדיר לתקנו, וגם הבניה עלתה לנו יותר מאשר לאחרים, אך יחזקאל היה גאה כל הימים שבזעת אפיו של הפועל היהודי הונח היסוד, ובידו שובצה הלבנה אריח על-גבי אריח.
וכך מתארת רחל דנין את הבית המקורי לאחר שנבנה:
הייתה זו דירה מרווחה. חדר בה ליחזקאל, וחדרים לילדים שלא יפריעום בהכנת שיעוריהם, וחדר אורחים, מטבח גדול, חדר רחצה מיוחד, אמבטיה ודוד מפח לחימום מים, ושתי מרפסות נרחבות אחת לרחוב הרצל והשניה מזוגגת לרחוב לילינבלום.
במהלך מלחמת העולם הראשונה נאלצו בני משפחת דנין, כשאר התושבים היהודים, לעזוב את תל-אביב. הם שבו לביתם מהישוב רחובות, רק לאחר המלחמה. במפקד האוכלוסין של שנת 1922 רשומים כדיירי הבית מלבד יחזקאל ורחל, גם הילדים עזרא, חירם, אהרון, צפורה ושרה. שאר האחים והאחיות: משה חנה, דן, שולמית ודבורה, כבר עזבו את הבית. מבני המשפחה המוכר ביותר הוא עזרא דנין (1984-1903) אשר נודע כמי שבשנת 1947 ליווה את גולדה מאיר בנסיעתה החשאית לביקור אצל מלך ירדן, עבדאללה הראשון. לאחר נישואיו השתקע עזרא, בעיר חדרה.
בסרטון זה מצולמים בתים היסטוריים הניצבים על חיבור הרחובות הרצל ולילינבלום. בין היתר ניתן לראות כאן גם את בית דנין.
בסרטון זה מצולמים בתים היסטוריים הניצבים על חיבור הרחובות הרצל ולילינבלום. בין היתר ניתן לראות כאן גם את בית דנין.
את אותו בית מקורי עליו מספרת רחל דנין הרסו כבר בשנת 1925 ועל פניו בנו את המבנה שמשמש שלד לבניין העומד על תלו עד היום. באותה שנה מתקבלת בוועדה הטכנית של העיריה בקשה בכתב ידה של רחל דנין: “בזה הנני מבקשת מכם שתרשו לי לפתוח את הגדר של פינת הרצל-לילינבלום בשביל העמדת שולחן לגזוז שיש לי על זה כבר רישיון. אני רוצה לרצף את הפינה, זה ישפר אותה ולא יפריע לשום בן-אדם – להפך, זה ייתן רוח לעוברים ושבים.”
מיום פתיחתו המחודשת של ‘בית דנין’ ועד קום המדינה כמעט, בלט בקומת הקרקע, באגף הפונה לרחוב הרצל, בית המרקחת של משפחת מהודר. באגף הפונה לרחוב לילינבלום ניתן היה למצוא את בית-הקפה ששירת את לקוחותיו הנאמנים במשך למעלה מ-50 שנה: ‘קפה שור’. בשנות ה-40 נפתחה הלשכה של יוצאי ליטא, בקומה ג’, מעל ‘קפה שור’. הלשכה מפרסמת בספטמבר 1945 מודעה בעיתון ‘המשקיף’: “העסקן הציבורי מר אליעזר רוזנצוויג ומר שוחט מליטא אשר באו כעת מדאכאו ימסרו באיגוד יוצאי ליטא (רחוב לילינבלום 24) דרישת שלום מיהודי ליטא שהיו בגטו קובנה ובמחנות ההסגר בגרמניה.”
אחרי קום המדינה התמקם בבניין סניף של ‘בנק זרובבל’ שפעל במקום עד שהבניין כולו נרכש בשנת 1971 על-ידי ‘בנק הפועלים’. כיום, יושבת ברחוב לילינבלום 24 מסעדת ‘אוליב’ – רשת כריכים ופסטות. ואילו בחזית הפונה לרחוב הרצל, ממוקם סניף של ‘בנק הפועלים’.
תחקיר וכתיבה: חגי להב.
