בית גברילוביץ

בית גברילוביץ’ – דרך יפו 13, וגם סמטת בית-הבד 2.

חלקת האדמה עליה בנוי הבית, נמצאה בתקופת בראשית של העיר במיקום מרכזי מאין כמותו. מצד אחד מסילת הרכבת ומצד שני הדרך המובילה מיפו לשכם ולדמשק. מטרים ספורים מצפונה של החלקה, שכונת ‘אחוזת בית‘, ומטרים ספורים מדרומה, שכונת ‘מרכז מסחרי‘.

למעשה מדובר בשני בתים שחוברו והיו לאחד. תחילה נבנה בשנת 1911 בית בסמטת בית-הבד, (שנקראה אז רחוב פינסקר) עם חזית הפונה צפונה. עשר שנים מאוחר יותר נבנה בית עם חזית דרומה, בכיוון דרך יפו. בין שני הבתים שהפכו למיקשה אחת, חצר פנימית.

בסרטון זה מצולמים בתים היסטוריים הניצבים לאורך דרך יפו, בתל-אביב. בין היתר ניתן לראות כאן גם את בית גברילוביץ’.

הבית במתכונתו המאוחדת, נבנה והוקם עבור משפחת גברילוביץ’. יצחק גברילוביץ’, יליד העיר העתיקה בירושלים (1893 – 1953), דור רביעי לתלמידי הגר”א, יועד להיות גדול בתורה, אבל גם אם שמר כל חייו על אורח חיים דתי אדוק, הוא העדיף להתמקד בעסקים, וכך מיד לאחר נישואיו היגר עם אשתו בתיה-פשה לשיקגו והפך לסוכן הראשון של היינות הכשרים ‘כרמל מזרחי’. העיתונאי גבריאל צפרוני כותב עליו במוסף ‘ימים ולילות’ של ‘מעריב’ מאוגוסט 1976: “יצחק גברילוביץ’ עשה חיל, הרחיב עסקיו והירבה רווחיו. עברו שנים, חלפה מלחמת העולם ולשמע בשורת הצהרת בלפור, מכר רכושו, ארז חפציו, ובשנת 1920 הגיע לתל-אביב. הוא בנה בית גדול ורחב, בין סמטת בית הבד של ברסלב, לבין רחוב יפו, בגבול רחוב הרצל.”

כבר בשנות ה-20 שימשו קומות הקרקע בשני האגפים לחנויות ולבתי מסחר. גברילוביץ’ עצמו המשיך לשעוט עם עסקי הנדל”ן שלו ואף יזם בניית חמש וילות זו לצד זו, על אדמת ‘כרם מויאל‘, באזור הרחובות קלישר ומוהליבר. וילה אחת מתוך החמש נבנתה עבור משפחתו. מרבית הדירות בבניין בדרך יפו, הושכרו לדיירים אחרים, אבל הוקצה גם שטח לפעילות התנדבותית דתית, באמצעות אגודה בשם ‘מרכז חינוך התורה’: “מרכז חינוך התורה מסייע ביסוד בתי-ספר חדשים בכל נקודות הישוב. בתי ספר מעורבים לנערים ולנערות אינם יכולים להספח אל המרכז…”

בכלל, עושה רושם שבעל הבית ויורשיו העדיפו דיירים שומרי מצוות. אחד הדיירים, מר עציוני, שולח מכתב נזעם למערכת עיתון ‘הצפה’ לאחר שראה במו עיניו עובד בניין יהודי, באחד הרחובות הסמוכים, מתיז מים להידוק הבלוקים, במהלך יום השבת: “הנני שואל: הייתכן? אם הדתיים כך, מה יעשו החילוניים?! ומה הועילו החכמים בתקנתם?”

שנים ארוכות בלטה בבניין נוכחותו של בית העסק שהגדיר עצמו כ’בית חרושת אמריקאי לייצור שמלות’. בשנות ה-40 ובשנות ה-50 בכל בית שני כמעט, במתחמים שהקיפו את רחוב הרצל ואת שוק לוינסקי, הייתה מרפדיה או נגריה, והיה קיוסק שמכר גזוז – ולכן לא מפתיע שגם ב’בית גברילוביץ’ פעלה המרפדיה של אדון דוד יעקב ופעל הקיוסק של החייל המשוחרר שמעון טויג.

הבית היה בבעלות המשפחה עד שלב מאוחר בו הוא שופץ לפני מספר שנים, והוא נוהל על-ידי בנותיו של יצחק גברילוביץ’, על-ידי חתניו ונכדיו (משפחת וינבקג) כיום ניתן למצוא במפלס הרחוב, למרגלות המבנה, מספר חנויות המוכרות בגדים.

בראיון לענת דניאלי-לב מהעתון גלובס, שהתפרסם ב-1 בינואר 2024, מספר ד”ר גיא וינברג על סבא רבא שלו, יצחק גברילוביץ’:

הוא קנה הרבה מאוד קרקעות, ממש רחובות ואזורים שלמים במרכז העיר. כל מתחם הבימה היה שלו והופקע ממנו לצורך הקמת המתחם, וגם מתחם אוניברסיטת תל-אביב היה שלו. הוא נפטר במפתיע בשנת 1953, בגיל 60, מהתקף לב.

תחקיר וכתיבה: חגי להב.