בֵּית מֹׁשֶה אַבַּרְבַּנְאֵל

כמרבית בני העליה השניה, גם חיה ומשה שהגיעו ארצה מרוסיה, הותירו במולדת הישנה הורים קשישים. התקשורת עם ארצות מזרח אירופה, במהלך מלחמת העולם הראשונה הייתה מקוטעת ומתסכלת. ב-25 ביולי 1919 מפרסם משה אברבנאל הודעה בעיתון ‘הפועל הצעיר’ בתקווה שזו תגיע לידיעתה של אמו: “משה  אברבנאל ורעיתו חיה מודיעים לאמו היקרה ולאחיו הנמצאים בקובליקי כי הם בריאים ומצבם טוב. במשך ימי המלחמה לא הגיעה מהם שום ידיעה. הם מצפים איפוא בכליון עיניים לידיעה ברורה משלומם וממצבם.”

עד הקמת הבית ברחוב הגלבוע, גרו בני משפחת אברבנאל ברחוב יהודה הלוי. לחיה ולמשה היו ששה ילדים: חיים וזאב הגדולים, שלמדו שניהם בגימנסיה הרצליה, שרה, יהודית, אסתר, והצעיר ביותר יצחק. עודד אברבנאל, בנו של זאב ונכדם של חיה ומשה, נחשב לאחד הטייסים המהוללים בתולדות חיל האוויר הישראלי. אברבנאל זכה לעיטור המופת הראשון בתולדות צה”ל. שמו עלה לכותרות בשנת 1968 כאשר היה קברניט מטוס אל-על שנחטף לאלג’יריה.

בשלב הראשון תיכנן האדריכל יוסף מינור בית בן קומה אחת, בשטח של 226 מ”ר. מינור הוא האדריכל שבנה את ‘בית ביאליק‘ וכן את ‘בית הנביאים‘ ברחוב אחד-העם. בשנת 1935 נקרא שוב יוסף מינור על-ידי משה אברבנאל כדי שיוסיף שתי קומות לבניין. אחד הדיירים הראשונים שנכנסו לגור במבנה המורחב היה הקונסול הליטאי ד”ר רחמילביציוס, שניהל מדירתו את כל ענייני הקונסוליה הליטאית. 

ביולי 1942, מתוך שיקולים פיננסיים, החליט משה אברבנאל למכור את הבניין לג’ורג’יה ולאברהם (חמיס) שם-טוב, יהודים אמידים שחיו בעירק ובאו מפעם לפעם לארץ, עד שעלו אליה סופית בשנות ה-50. משפחת אברבנאל המשיכה לגור בדירתה בקומת הקרקע, על בסיס “דמי מפתח”. הם גם הגיעו להסדר עם הרוכשים שבתם יהודית רוטברג ובני משפחתה יגורו בדירה אחרת בבניין. משה אברבנאל המשיך להתגורר בדירתו עד יום מותו. הוא נפטר באוגוסט 1961. לאחר מותו פרסם ‘אגוד ענף הקולנוע בישראל’ מודעת אבל: “ר’ משה אברבנאל ז”ל. חלוץ ענף הקולנוע בישראל. בעל בית הקולנוע עדן, הראשון בתל-אביב. בעלי בתי הקולנוע מתבקשים לחלק למנוח את הכבוד האחרון ולהשתתף בהלוויתו.”

תחקיר וכתיבה: חגי להב.