בֵּית הַמְּנִיפָה

בשנת 1928, משפחת בראון שמוצאה בעיירה זלטופול שבאוקריאנה, גרה עדיין ברחוב פרץ, ליד כיכר המושבות. שנתיים אחר-כך עברו לגור ברחוב מונטיפיורי 50, ליד ‘בית הפגודה‘, עד שבנו לעצמם את ביתם ברחוב מזא”ה. אליהו בראון עצמו היה מהנדס שהחזיק תחנת דלק והשקיע את כספו בפרדסים, אבל אשתו וילדיו הצטיינו דווקא בשדות האמנותיים. בתיה בראון, אם המשפחה, הייתה פסנתרנית. הבת מרגלית בראון-שטרנברג שהייתה בת 9 כאשר בני המשפחה נכנסו לגור בבית, גדלה גם היא להיות מוסיקאית. אחיה, עמי בראון (2010-1929), נודע כאחד מאספני האמנות הבולטים שהיו בארץ, ואילו האח הצעיר איקה בראון, נחשב לאמן מבטיח שהספיק ליצור מספר פסלי ברונזה יוצאי דופן, אך למרבה הצער נהרג בתאונת דרכים כשהיה בן 27 בלבד. עמי בראון, אגב, מלבד היותו איש אמנות, הוא זה שהקים בארץ את מפעלי ‘קוקה קולה’ והוא גם היה פעיל פוליטי שסייע לבן-גוריון ולשמעון פרס במסעות הבחירות שלהם.

מראשיתו היה ‘בית המניפה’ מיועד למגורי משפחות. הידועים שבין דיירי הבית היו ליאון ומטילדה רקנאטי, שהתיישבו כאן, זמן מה לאחר שעלו ארצה מסלוניקי בשנת 1934. ליאון רקנאטי היה מייסד בנק דיסקונט ומנהלו הראשון. באמצע שנות ה-40 הבית נרכש על-ידי אולגה ואהרון רבינוביץ’. ככל שחלפו השנים ודיירי האזור החלו לנדוד אל השכונות הצפוניות, המתחם המקיף את הרחובות אחד-העם ושדרות רוטשילד הפך ליעד מרכזי עבור חברות קטנות, משרדים של רואי-חשבון, לשכות עורכי-דין, וכן הלאה. כך עד אמצע שנות ה-90. 

מאז המגמה התהפכה ומתחם ‘לב העיר’ שוב מושך אליו דיירים בעלי ממון.  הבית הזה היה בין הראשונים לסמן את המגמה הגורפת של שיפוץ מבנים היסטוריים בעיר. במכתב מ-30 במארס 1989 כותב האדריכל אדם מזור: “הבניין באחד-העם 49 סווג כבניין לשימור ב’. הבניין מהווה מובלעת בין בניינים שאינם מיועדים למגורים, מדרום לו אזור המע”ר (מרכז עסקים ראשי), ממערב לו מגדל המים ובניין בית-ספר, ממזרח לו אחד-העם 80 המיועד לשימור א’. לאור זאת נראה לנו כי ניתן ואף רצוי לאפשר את השימוש בו למשרדים. יש להתנות את השינוי בתנאים הבאים: 1. שיפוץ יסודי של הבניין. 2. פתרון של צרכי החניה. 3. התחייבות לשילובו בתכנית לפיתוח מתחם מזא”ה -נחמני.”

תחקיר וכתיבה: חגי להב.