בית שרה ובוריס פרידמן

בית שרה-רבקה ובוריס פרידמן – רחוב הס 12.

חבר כנסת, עיתונאי מוביל, צייר ידוע, עסקן ציוני בעל השפעה, קומיקאי פופולארי, אלוף בצה”ל, וכן מייסד המועצה לשימור אתרי מורשת בישראל – אלו הם רק חלק מהדיירים שגרו במהלך הדורות, בבית ברחוב הס 12. הבית נבנה בשנת 1924, בתכנונו של האדריכל יהודה מגידוביץ’, עבור שרה-רבקה ובוריס פרידמן, שעלו ארצה זמן קצר קודם לכן, מהעיר הפולנית לודז’. בסמוך להגעתם לתל-אביב, ביחד עם שלושת ילדיהם: אידה, דוד ומרים, רכשו בני הזוג פרידמן את המגרש בחלק הדרומי של רחוב הס, הנמצא בשכונת ‘תל-אביב מרכזית’, במרחק קצר מרחוב אלנבי. 

במהלך בניית הבית נרקמו יחסי ידידות אמיצים בין האדריכל ואשתו עטל, לבין בעלי הבית. הקשר בין המשפחות הוליד בהמשך סיפור אהבה יוצא דופן, אליו נשאבו בני הדור השני, רפאל מגידוביץ’ ומרים פרידמן. רפאל שהיה ילד בן 11 בשנת 1924, הרבה לפני שהפך בעצמו לאדריכל, אהב כבר אז להתלוות לאביו, אל אתרי הבניה. כך נתקל לראשונה במרים, בת הזקונים של הפרידמנים. אין לדעת מתי הפכה החברות הילדותית בין השניים לאהבת נעורים אמיתית, אבל רותי מגידו-חצרוני, בתם של רפאל ושל מרים, שופכת אור על הנושא ממקור ראשון: “שתי הסבתות היו נוסעות בחודשי הקיץ לנופש מארץ-ישראל פלשתינה, לצ’כיה, לעיירת המרפא קארלסבד. סבתא שרה פרידמן עם בתה מרים וסבתא עטל מגידוביץ עם בנה רפאל. בתקופה זו פרחה אהבתם של הילדים, שהפכו להיות הוריי.”

דיירי הבית הראשונים, בשנות ה-20 ובשנות ה-30 של המאה ה-20, היו רובם ככולם בני המעמד הבורגני, עולים מגרמניה וממזרח אירופה, שהגיעו ארצה זה לא מכבר. לא תמיד היה קל להם להסתגל למזג-האוויר השורר לחופו המזרחי של הים התיכון. חלקם עזבו את הבית בחודשי הקיץ, שהיו מבחינתם חמים ולחים להחריד, ונמלטו לירושלים או לצפת. מי שיכול היה להרשות זאת לעצמו, יצא אף לנופש באירופה הקרירה. השכרת חדרים בדירה, או השכרת הדירה כולה בחודשי הקיץ, הייתה אם כך פרקטיקה מקובלת באותן שנים. כך למשל הגברת בראווירמן מפרסמת ב-27 באפריל 1927, בעיתון ‘הארץ’: “חדר נאה להשכיר. דירה יפה ושקטה. רחוב הס 12, בדיוטה השנייה מימין.” גם השכנים, בדירה ליד, אליהו-צבי ולאה כהן, מפרסמים מודעות דומות: “להשכיר תיכף, לחודשי הקיץ. דירה בת שלושה חדרים ומרפסת גדולה, ברחוב שקט קרוב לים. לפנות עד הצהריים לגברת כהן (מאי 1929).”

העיתונאי המוערך אהרון ליטאי (1952-1878), שהיה חבר מערכת בכיר בעיתון ‘הארץ’ ונחשב לאיש תרבות משפיע, גר בקומה העליונה של הבית עם אשתו חנה ועם בנם היחיד מיכאל. הכתבות של ליטאי, ששמו הלך לפניו, זכו לתהודה בקרב הקוראים הנאמנים של העיתון. בשנת 1933, השתכר ליטאי 18 לא”י לחודש, שכר מכובד ביותר באותם ימים. כעבור שלוש שנים הועלה שכרו של ליטאי ל-30 לא”י בחודש. משפחת ליטאי אירחה בדירתה אירועי תרבות, ובין היתר נערכו כאן גם שיעורי פסנתר של הגברת וייץ. הבן מיכאל, שבחר בשם משפחה שונה מזה של הוריו, הפך למפקד חטיבת קרייתי במלחמת העצמאות ולאחר קום המדינה היה לאלוף בצה”ל, מיכאל בן-גל.

לרופא הילדים, ד”ר שמעון כנוביץ’, הייתה קליניקה בקומה א’, לתקופה קצרה, לאחר שעלה ארצה בשנת 1933 מברלין. בסוף שנות ה-50 נבחר כנוביץ’ לכנסת הרביעית, מטעם המפלגה הפרוגרסיבית, והותיר את חותמו כמי שחוקק את ‘חוק כנוביץ’ למניעת מפגעי רעש ומפגעים סביבתיים. דייר נוסף שהיה מעורב בעסקנות פוליטית הוא אליהו קליוטש, יליד מינסק, שגר בבית עם אשתו תמר. לאחר שנפטר, בעודו גר ברחוב הס 12, נכתב עליו בעיתון ‘דבר’ (ינואר 1936): “נפטר אתמול באסותא בתל אביב, אחרי מחלה ממושכת. בן 64 היה במותו. עסקן פעיל, מטובי הציונים הכלליים, עובד חרוץ ומסור למען קרן היסוד.” קליוטש קבור בבית הקברות הישן, ברחוב טרומפלדור.

עליזה ואברהם פלדמן, שעלו ארצה מאוקראינה, גרו עד 1935 ברחוב בן-יהודה. אברהם היה מהעולים שהגיעו בהפלגה המיתולוגית, על סיפונה של האניה ‘רוסלאן’. כשעברו לגור ב’בית פרידמן’ היה בנם יוסי בן 3. יוסי גדל בבית הזה ולמד כמו רבים מהילדים בשכונה ב’בית חינוך לילדי עובדים’, ברחוב טשרניחובסקי. יוסי פלדמן הוא זה שהקים בשנת 1960 את בית-ספר שדה הראשון בעין-גדי והוא גם המייסד של המועצה לשימור אתרי מורשת בישראל.

הצייר האימפרסיוניסטי חיים גליקסברג עבר לגור בבית בתחילת שנות ה-30. גליקסברג, שהיה ידידו הקרוב של המשורר ביאליק, התגורר בקומה העליונה ביחד עם אשתו דובה. בדירה הזו התכנסו מפעם לפעם חברי אגודת הציירים והפסלים בתל-אביב. כאן גם גידלו דובה וחיים את שלוש בנותיהם, שלאחר נישואיהן נשאו את השמות: רות אפשטיין, דליה דינר ובלה כלב. משפחת גליקסברג המשיכה לגור בבניין עוד עשרות שנים. מיקום הדירה מתחת לגג, עורר צרות ברבות השנים, כפי שזה משתקף ממכתבו של גליקסברג למחלקת ההנדסה בספטמבר 1956: “בדירתי, רחוב הס 12, דולף הגג. מנהל הבית דורש אישור על כך ממחלקתכם. מאוד אחזיק לכבודו טובה אם תתחילו לבדוק את המצב במקום ולהוציא את האישור הנ”ל. בכבוד רב, חיים גליקסברג.”

 כרבים מהיהודים בלודז’ גם בוריס פרידמן עסק בטקסטיל. לודז’ הייתה באותן שנים אחד ממרכזי הטקסטיל החשובים בעולם. כשליש מתוך חצי מיליון תושבי העיר היו יהודים, והם גם אלו שהחזיקו בבעלותם את מפעלי הטקסטיל הבולטים של לודז’. פרידמן הקים מפעל קטן בתל-אביב, בשכונת ‘רמת השרון’ (מתחם לבונטין של ימינו). באחד העיתונים נרשם שהמפעל אותו מנהל פרידמן נקרא ‘תשביץ’, אבל בניירת וברישיונות רשום בפשטות “בית חרושת ללבני טריקו, בכח מנוע.” 

שרה-רבקה פרידמן נפטרה בסוף שנת 1929 מסיבוכים של מחלת הסוכרת. מרים הייתה בת 14 כשאמה נפטרה. באותו שלב היא כבר הייתה בת בית אצל מי שתהפוך כעבור שנים לחמותה. רותי מגידו-חצרוני מספרת שאמה הייתה מגיעה לבית המגידוביצ’ים, ברחוב מוהליבר, גם כשרפאל לא היה נוכח בבית. כך או כך, בעקבות המשבר הכלכלי של סוף שנות ה-30, נקלע פרידמן למצוקה ונאלץ לסגור את מפעל הטקסטיל. בשנת 1937 הוא גם מכר את הבית ברחוב הס למאיר קמחי ולשותפיו.

קמחי השכיר את קומת הקרקע לצבי פינשטין שניהל במקום בית-ספר מקצועי למסחר. לקראת שנת הלימודים שנפתחה בספטמבר 1938 פורסמו מודעות בעיתונות היומית לצורך רישום. לפי הפרסומים מטרת בית-הספר להקנות למתלמדים ידיעה מקצועית מקפת ולהכינם לעבודה במשרדים, בבנקים ובבתי מסחר. התלמידים ילמדו את מדעי המסחר לפי שיטות חדישות ובאופן מקיף. מלכתחילה נוצר מתח בין הדיירים לבין פינשטין, שלקח לעצמו את החירות לערוך שינויים במבנה והתעלם מהדרישה להקים מקלט. ככל שחלפו השנים המחלוקות העמיקו והדיירים נאלצו לערב עורכי דין במאבקם להסדרת עניין המקלט. בשנות ה-50 מעיד פינשטין שמצב בית הספר בכי רע. בסך הכל נרשמו 90 תלמידים ולטענתו שכר הלימוד היה נמוך מאד. צבי פינשטין כותב מכתב למחלקת ההנדסה בדצמבר 1956: “בניית מקלט מהווה מעמסה כספית כבדה בשביל בית הספר שרוב תלמידיו הם מהשכבה הענייה ואם עלינו לשאת במעמסה זו, הרי רוצים אנו שהמקלט יתאים לתפקידו ולדרישת החוק במינימום של הוצאות.”

בתחילת שנות ה-50, לצד בית הספר, שאר הדיירים הם: חיים גליקסברג, צבי זולוטריוב, עליזה פלדמן, מקס שליט. באותה תקופה הנכס נמצא ברשות ‘בנק משכנתאות וחסכונות בע”מ’ שמנהל את המקום מטעם הממונה על רכוש האויב. בשנות ה-60 ובשנות ה-70 מלבד דובה וחיים גליקסברג, גרים בדירות אחרות, הקומיקאי ושחקן התיאטרון יענק’לה בן סירא ואשתו עדינה, וכן רישרד קוך ויוסף לוטמן.

תחקיר וכתיבה: חגי להב.