בית קרוסקל

בית קרוסקל – רחוב הס 21, פינת אידלסון 25. 

כשיורדים במורד הגבעה, מכיוון הכיכר היפה שלמרגלות בית העיר ו’בית ביאליק‘, בדרך אל הים, מגיעים כעבור 100 מטר של הליכה ל’בית קרוסקל’, הממוקם בפינת הרחובות הס ואידלסון. זהו אחד הבתים הראשונים, מתוך רצף של מבנים אשר הוקמו בשנות ה-30, בסגנון הבינלאומי, והקנו לתל-אביב ברבות הימים  את התואר: ‘העיר הלבנה’. אחד הראשונים, ואחד היפים שבהם.

הבית נבנה בשנת 1931 בתכנונו של האדריכל ריכרד קאופמן, עבור ד'”ר ניקולס קרוסקל. קאופמן נודע בזכות לא מעט תכניות שביצע בשקדנות בישובים רבים בארץ, אבל הוא זכור בעיקר בזכות תיכנון העיגול המפורסם של מושב העובדים נהלל. תחילה היה הבית בן שתי קומות וכעבור ארבע שנים נוספה לו הקומה השלישית שנבנתה כהעתק לקומה שמתחתיה.

הרשיונות והבעלות על הבית נרשמו בעירייה על-שמה של ויקטוריה, בתו של ניקולס קרוסקל. ד”ר ויקטוריה קרוסקל הייתה רופאה מוכרת בעיר ומיד לאחר הקמת הבית היא חנכה קליניקה בקומת הקרקע של הבניין. בפברואר 1935 מדווח העתון ‘דבר’ שמועצה מורחבת התכנסה בביתה של ד”ר קרוסקל כדי להקים סנטוריום מרכזי לחולי שחפת.

הצייר ראובן רובין ואשתו אסתר התגוררו כאן בשכירות. הם הכירו במהלך שייט באניה בשנת 1929 ואז חיו זמן מה בבית הוריו של רובין – ‘בית חזין‘, רחוב רמב”ם 15 – ושם גם התחתנו, אבל לאחר נישואיהם  הם עברו לגור ב’בית קרוסקל’ למספר שנים, ורק אחר-כך הקימו את ביתם המפורסם ברחוב ביאליק.

נוכחותו של רובין וכן חיבתו הגדולה של ניקולס קרוסקל לאמנות פלסטית, הפכו את הבית למקום מפגש לאמנים. קרוסקל הקצה מפעם לפעם, ללא תמורה, את אולם האורחים הנרחב לצורך הצגת תערוכות של אמנים שמצאו חן בעיניו. מתוך ספר זכרונותיה של אסתר רובין ניתן ללמוד שביאליק, שלונסקי וגם הכנר יאשה חפץ היו אורחים קבועים ב’בית קרוסקל’, וכך גם השכנה הקרובה ציונה תג’ר, שגרה ב’בית משק‘ הסמוך, ברחוב פינסקר 10.

האב ובתו תרמו את הבית לאוניברסיטה העברית בירושלים, שמצדה הסבה חלק מחדרי המבנה למשרדים, דבר שגרר התנגדות של העירייה והתנצחויות בין הצדדים. ויקטוריה קרוסקל עברה להתגורר ברחוב השקדים בקרית טבעון. לבסוף, בתחילת שנות ה-90, האוניברסיטה מכרה את הבית לאיש עסקים ולמשפחתו. האדריכל אסף גוטסמן, בן המשפחה, הוא שהיה אחראי לשיפוץ הבית ולבנית קומה נוספת.