בֵּית לֵאָה בּּולדה
בית לאה בולדה – רחוב ביאליק 3.
יופיו של ‘בית לאה בולדה’ טמון בפשטותו ובאותנטיות שהוא משמר. למרות שעבר שיפוץ, הבית משקף את צביונה של תל-אביב מראשית ימיה. בעוד שרבים מהבניינים הזוכים בשנים האחרונות לשחזור ושיפוץ, מקבלים באותה הזדמנות הרחבות נדל”ניות ותוספת של קומות, הרי ש’בית לאה בולדה’ נותר צנוע במימדיו, ממש כפי שהיה לפני כמאה שנה (1922), כאשר תוכנן על-ידי האדריכל אלכסנדר לוי, האיש שאחראי גם על בית הפגודה בכיכר המלך אלברט.
הבית נבנה עבור לאה בולדה ושלושת בניה, בחלקו של רחוב ביאליק, הקרוב יותר לרחוב אלנבי. זה למעשה הבית הראשון שנבנה ברחוב ההיסטורי, ועל-פיו הוגדר תוואי הדרך. לאה בולדה עלתה מרוסיה ב-1912 עם בעלה יעקב ועם ילדיהם. יעקב היה סוחר פרוות וחזר לרוסיה כדי לחסל את עסקיו. בשנת 1919, כפי שהיה נהוג באותם ימים, מעבירה לאה לבעלה ולקרוביה הודעה, באמצעות כרזה בעיתונות, שנקראה אז “דרישת שלום מבני א”י לקרוביהם שבחוץ לארץ”, בזו הלשון: “לאה בולדה מודיעה לבעלה יעקב בולדה בסמרה, להוריה יוסף ודובה קליינמן בסטברופול, לגרשם מילברג, בעל בית דפוס, לבן ציון ויעקב וזילקוף ומשפחותיהם באורינבורג, ולאחיה אברהם בבוזולוק, שהיא ושלושת בניה: גרשם, אברהם וירחמיאל, בריאים ונמצאים ביפו.” כשהיה רחוק מהארץ וממשפחתו חלה יעקב בולדה ונפטר.
בסרטון זה המצולם לאורך רחוב ביאליק, נראים היטב חלק מהבתים ההיסטוריים של תל-אביב, ובהם גם בית לאה בולדה.
בסרטון זה המצולם לאורך רחוב ביאליק, נראים היטב חלק מהבתים ההיסטוריים של תל-אביב, ובהם גם בית לאה בולדה.
הבית שרכשה לאה בולדה נבנה באזור שנקרא ‘כרם בדראני’ ונחשב באותם ימים לפחות יוקרתי, וזאת בהשוואה לשכונות ותיקות כמו ‘אחוזת בית’ וכמו ‘נחלת בנימין’, שבאותה עת כבר נקראו ‘תל-אביב’. לא יחלפו אלא שלוש או ארבע שנים והמתחם כולו יהפוך למבוקש בהרבה, בזכות אירועים היסטוריים: זרם גדול של עולים שיחייב תנופת בניה, העיר שתתרחב צפונה, וגם עלייתו של המשורר ביאליק ארצה. ביאליק התמקם במעלה הרחוב והפך את ביתו למוקד תרבותי חשוב בעיר.
משפחת בולדה התגוררה באגף אחד של הבית והשכירה את החדרים הפנויים לדיירי משנה. בשנות ה-30 רכשה לאה מגרש מהשכן מוריס שיינברג ובנתה אגף נוסף אותו השכירה לסוחרים שונים. במקביל, קיימה משא ומתן עם אדם בשם חיים ברין ורכשה ממנו חלקת אדמה נוספת, כפי שמופיע בחוזה שנחתם ביניהם, במאי 1933: “המוכר מתחייב למכור לקונה 28 אמות מרובעות תל-אביביות הנמצאות ברחוב אלנבי שהן חלק מהמגרש הגובל מצד אחד עם הגברת לאה בולדה ומצד שני עם רחוב אלנבי”. מחיר העסקה היה 74,250 לא”י.
בנה של לאה, אברהם, נסע לארה״ב ולמד שם הנדסה באוניברסיטת הארוורד. לימים, מונה למהנדס הסניטרי של העיר בוסטון ואף נשלח מטעם הממשלה האמריקאית כדי לעזור בתכנון קו המים ירקון-נגב. בנה השני של לאה, גרשום, התנדב לגדודים העבריים במלחמת העולם הראשונה. הוא התחתן בשנת 1925 ועבר לגור ברחוב ברזילי עם אשתו סופיה. בנו של גרשום, יעקב, נפל במלחמת השחרור, בהיותו חובש בקרב על נבי סמואל. בן הזקונים של לאה, ירחמיאל בולדה, היה מראשוני שחקני התאטרון בישראל. ירחמיאל למד משחק בגרמניה תחת המורה המפורסם מקס ריינהרט, יחד עם חברו רפאל קלצ’קין. השניים שיחקו זה לצד זה ב’תיאטרון הקומקום’. ירחמיאל היה גם בין כותבי העיתון הסאטירי: ‘הסיכות’.
לאה בולדה נפטרה בשנת 1941 ונקברה בגדרה. על המצבה נכתב: “מותיקי תל-אביב”.
תחקיר וכתיבה: חגי להב.
הצילומים ההיסטוריים, מתוך אוסף פרטי של צאצאי משפחת בולדה, באדיבות דנה בולדה, נינתה של לאה בולדה. בצילומים: 1. סוללים את רחוב ביאליק. ברקע נראה ‘בית בולדה’. 2. לאה ויעקב בולדה וילדיהם.
הצילומים ההיסטוריים, מתוך אוסף פרטי של צאצאי משפחת בולדה, באדיבות דנה בולדה, נינתה של לאה בולדה. בצילומים: 1. סוללים את רחוב ביאליק. ברקע נראה ‘בית בולדה’. 2. לאה ויעקב בולדה וילדיהם.
