בית רוזנבליט – רחוב אחד-העם 32.

דב רוזנבליט (יליד 1879) היה סוחר קרקעות שעלה ארצה מארה”ב והוא זה שבשנת 1924 הזמין את האדריכל משה צ’רנר, כדי שיבנה עבורו את הבית ברחוב אחד-העם 32. במקור, הבית היה בן שתי קומות בלבד. משפחתם של חנה ושל דב רוזנבליט הועידה לעצמה דירה בת ארבעה חדרים בקומה ב’, ואילו שאר הדירות הושכרו למשפחות אחרות. מיקומו של הבניין בקירבת בית-הכנסת הגדול ברחוב אלנבי, השפיעה על אופי הבתים בסביבה, וזאת בשל ‘תכנית 57’ של העיריה, אשר הגבילה את בניית הבתים השוכנים באזור בית-הכנסת, לשתי קומות בלבד, וכן הכתיבה סגנון מוגדר לחזית המבנה.

מיד לאחר שהתמקמו בדירות החדשות יכלו הדיירים ב’בית רוזנבליט’ לראות כיצד ‘מלון פלטין‘ המפורסם, מבצבץ וקם מתוך האדמה, ממש בסמוך אליהם, בפינת רחוב נחלת-בנימין. לא חלפה אלא שנה ובית המלון הוסתר על-ידי בית חדש שנבנה ברחוב אחד-העם מספר 30. זאת הייתה תקופה של בניה מואצת בעיר. המגרש הגובל עם חלקו העורפי של הבית היה שייך לזאב שרתוק, דודו של מי שלימים יהיה ראש ממשלת ישראל, משה שרת, ובו התגוררו משפחות שרתוק וגולומב. מדובר בבניין שהיום משמש כמוזיאון ההגנה והכניסה אליו היא משדרות רוטשילד.

בגלל אותה ‘תכנית 57’ לא ניתן היה עד שנות ה-40 לפתוח בתי מסחר באזור. הבניין שימש לכן אך ורק למגורים. אבל בעקבות שובם של חיילי הבריגדה היהודית ומאוחר יותר של חיילים שנפגעו במלחמת העצמאות, ובעקבות הגעתם של פליטי מלחמה מאירופה, ניתנה אפשרות לפתוח קיוסקים ומכולות גם בחלק זה של העיר. גוף בשם ‘הוועד הלאומי’ פעל להשגת רשיונות עבור חיילים ופליטים, ובעיקר עבור כאלו שנפגעו במלחמה. כך נפתח קיוסק בשנת 1945 בקומת הקרקע של ‘בית רוזנבליט’ עבור פצוע מלחמה ששירת בבריגדה. הנ”ל לא התמיד בעבודתו ובמקומו ביקשו להיכנס כשותפים שני אנשים אחרים בשנת 1946. לבקשת העיריה מועבר דו”ח של המחלקה לעבודה סוציאלית, המנוסח בלשון מעניינת: “לבקשתכם חקרנו לגבי מצבם הסוציאלי: 1. פלטיאל שינפלד, בן 31 שנה, פליט מפולין, הגיע ארצה אחרי נדודים ותלאות. בגלל הזעזועים הקשים שעברו עליו, נתרופף מצב בריאותו ושיווי משקלו הפסיכי. איננו מוכשר עתה לכל עבודה גופנית. 2. משה נישטין, בן 30 שנה, סובל משגרונה כרונית. התנאים הקשים שבהם חי במשך שנים ערערו את מצב בריאותו ושיווי משקלו הרוחני. שני הפליטים שרויים בהלך רוח אופוזיציוני, המובן אצל אנשים שעברו זעזועים רבים. לאור העובדה שהנ”ל אינם מסוגלים לעבודה גופנית, ובהתחשב עם מצבם הפסיכי, יש לדעתנו, להעביר את הרשיון על-שם שני השותפים.” סוף טוב, הכל טוב – האישורים ניתנו.

בשלט שהציבה העיריה בפתח הבניין כתוב: “סגנונו האדריכלי של המבנה הנו אקלקטי – ובא לידי ביטוי בסימטריה, מעקות וקרניזים מעוטרים ופתחים גדולים ואנכיים.”

תחקיר וכתיבה: חגי להב.