בית ישראל בּרא
בית ישראל ברא – רחוב וולפסון 17, פינת הרצל 59.
פרק הכניסה של משפחת ברא לארץ ישראל היה עגום. ההורים, שרה וישראל, ושלושת ילדיהם: רחל, אהובה וניסן, עגנו בחוף יפו במארס 1907 אחרי מסע ממושך שהחל בארץ מוצאם רוסיה. עשרה חודשים מאוחר יותר נפטרה האמא שרה. אבי המשפחה, שהתאלמן כשהוא בן 33 בלבד, החל נודד בין מושבות יהודה בחיפוש אחר מקורות פרנסה עבור ילדיו. את גידולם של הילדים הותיר בידיהם של מכרים.
בחלק מהעסקים בהם היה מעורב, הצליח ישראל ברא באופן משביע רצון. הוא היה בין היתר, ממייסדי חברת ‘מלח הארץ’ בעתלית. בשנת 1925 שודך לאלמנה יהודית בוקשטיין ונשא אותה לאשה. זה היה מבחינתו הזמן להתיישב בבית קבע. ברא רכש מגרש בשכונת ‘מרכז מסחרי‘ בפינת הרחובות וולפסון והרצל והקים עליו בית בן שלוש קומות, בסגנון אקלקטי. הבית העומד כיום באותו מקום ממש, לא השתנה כמעט, במהלך מאה השנים שחלפו מאז.
ב-25 בינואר 1925 מעביר פקח של העירייה פתק למחלקת החשבונות: “בבקשה לזכות את חשבון האדון ברא ישראל, במרכז מסחרי, בסכום 419 גרוש מצרי, היות והוא התחייב לבנות את הקומה השנייה לא מבלוקים, אלא מסיליקט. נוסף לזה התחייב לבנות רק שלוש חנויות ולא ארבע.” תוך חודשים ספורים המבנה עמד על תלו. בקומת הקרקע נפתח בית קפה בשם ‘ריפורם’ שלא החזיק מעמד יותר ממספר חודשים. זמן קצר מאוחר יותר התמקם באחת החנויות בית מסחר לנייר ולנייר טואלט, בניהולו של דוד רוט. מלבד יהודית וישראל ברא, גרו כאן בשכירות גם אסתר ויצחק פרלמן.
באמצע שנות ה-30 פתח הלל טורקלטאוב את ‘פסז’ התור‘, בהרצל 61, ממש באותו הצומת, מן העבר השני של הכביש. פתיחת הפסז’ שינתה את תמונת המסחר בשכונה והקשתה על ישראל ברא במלאכת השכרת החנויות, מה עוד שב-1936 שקעה הארץ אל תוך משבר כלכלי. בינתיים ילדיו של ישראל בגרו והקימו בתים משל עצמם. רחל נישאה למשה רפפורט מראשון-לציון בשנת 1923. רפפורט ניהל בהמשך את תחנת הדלק של חברת ‘של’ בתל-אביב. אהובה (1988-1903) נישאה ליוסף לנדאו והם גרו בירושלים, שם נולדה בתם הבכורה שרה. בסוף שנות ה-20 גרו לזמן מה באלכסנדריה שבה נולד בנם צבי. הבן, ניסן ברא (1992-1904), היה ממקימי הישוב כפר ויתקין, שם חי עד יום מותו, עם אשתו רבקה.
למרות המשבר ולמרות הריחוק הפיזי מילדיו ומנכדיו, עברו על ישראל ברא ועל אשתו יהודית שנים רגועות. שניהם היו עסוקים בעיקר בעניינים ציבוריים. הוא ישב כחבר במספר מועצות של גופים כלכליים ומסחריים והיא עסקה בעזרה לעולים חדשים. עיתון ‘דבר’, ספטמבר 1939: “שיעורי ערב בעברית, למתחילים ולמתקדמים, נפתחים בקרוב מטעם לשכת בנות ברית. הרשמה בכל יום 10-8 לפנה”צ בדירת מרת ברא, ברחוב הרצל 59.”
בחזית של הבית הפונה לרחוב הרצל נפתחה ב-1939 מכולת של הגברת מינה אושמון. ממש בסמוך לפרוץ מלחמת העולם השניה הצליחו שיינדל ונחום קוננברג, ביחד עם בתם בת ה-8 יהודית, להימלט מפולין ולהגיע ליפו. זמן קצר לאחר הגעתם התיישבו באחת מדירות הבית, ונחום שהיה מומחה לסריגה בעיר מגוריו וישיקוב, שכר עם מעט הכסף שהצליח לחלץ עמו חנות בקומת הקרקע. בחנות ששכר הפעיל בית מלאכה לסריגה שהתבסס עם השנים והפך לבית עסק מצליח. באותה תקופה החליט ישראל ברא לבלות את ימי זקנתו בקרבת בנו ניסן. הוא עזב את תל-אביב ועבר לגור בכפר ויתקין. את הבעלות על הבית ואת האחריות לניהול ענייניו העביר לבנותיו רחל ואהובה. הוא נפטר ביוני 1953.
בשנת 1945 נפתחה ברחוב וולפסון, משמאל לדלת הכניסה לבניין, נגריה של חיים טיקוצקי ביחד עם שותף בשם צבי שלזינגר. טיקוצקי היה איש נמוך קומה שעלה ארצה מליטא ב-1935. הנגריה שלו הייתה ממבשרות המגמה. רחוב הרצל הפך למרכז חנויות רהיטים ונגריות. בעקבות טיקוצקי התמקם בבניין גם משה הורנפלד עם ‘עמוד רף’ שלו, שהתמחתה במכירת רהיטים, מזנונים, כונניות וספריות על עמודים. באמצע שנות ה-60 הצטרף אליהם שמריהו בכר עם חנות רהיטים, ובהמשך נפתחו ונסגרו בבית חנויות דומות.
אחרי קום המדינה התמקמה באחת הדירות משפחתו של האדמו”ר רבי יצחק פרידמן מבוהוש. עיתון ‘הצפה’, 18 באוקטובר 1957:
זכתה בוהוש ובתל-אביב קם לה ניר, ברחוב וולפסון 17. נטה את אוהלו רבי יצחק פרידמן, מניני מייסד השושלת, שנקרא על שמו וממשיך ברמה את מסורת המשפחה.
אבל בית העסק שהפך במחצית השניה של המאה ה-20 למזוהה ביותר עם ‘בית ישראל ברא’ היה בית המלאכה לנברשות חשמל של רפאל קרימן, שהתפתח להיות בית מסחר שנשא את השם ‘תפארת’, אשר ברבות השנים תפס גם את כל קומת הביניים של המבנה. לאחר שרפאל קרימן הלך לעולמו באוקטובר 1975, המשיכו שני בניו, זאב ויהודה, לנהל את החנות שנראה היה כי עסקיה מתנהלים כשורה, אלא שב-1997 הגיעו היחסים בין משפחת קרימן לבין בעלי הבית, לכדי דיון בבית-משפט השלום.
המשפט התנהל בפני השופט אשר גולדין. התביעה הראשית: בפנינו תביעה לפינוי וסילוק ידם של הנתבעים (זאב ויהודה קרימן) ממושכרים הנמצאים בבניין ברח’ הרצל 59, פינת רח’ וולפסון 17, והנם חנות בקומת הקרקע, דירה בת 2 חדרים בקומה הראשונה ודירה בת 4 חדרים בקומה הראשונה, ולהשבתם לתובעים כשהם נקיים מכל אדם וחפץ. התביעה שכנגד: בפנינו תביעה כספית לפיצוי התובעים שכנגד בסך של -.140,000 ₪ על נזקים שנגרמו להם, לטענתם, על ידי הנתבעים שכנגד (יורשי אהובה לנדאו).
לבסוף, הגיעו להסדר כלשהו והאחים קרימן חויבו לשלם את הוצאות המשפט. כיום הבית נראה מוזנח והוא בוודאי יזכה בקרוב לשיפוץ ולשימור להם הוא זכאי. בקומת הקרקע עדיין ניתן למצוא את החנות ‘ שלי רהיטים’.
תחקיר וכתיבה: חגי להב.
