בית בּרנוביץ

בית ברנוביץ’ – רחוב וולפסון 40, פינת העליה 29.

בלומה וגדליהו ברנוביץ הגיעו ארצה בשנת 1922 עם משפחתם. אב המשפחה הקים בתל-אביב חברת בניה וצירף אליו לעבודה את בנו אברהם-צבי בן ה-18. כעבור 6 שנים, אברהם-צבי שהיה אז בחור צעיר למדי, פרש מהחברה של אביו והקים באופן עצמאי את חברת ‘א.צ. ברנוביץ’ שהפכה בגלגוליה השונים לאימפריה קבלנית, אשר חלשה על מאות אתרי בניה בישראל, ובשיאה, בשנות ה-80 ובשנות ה-90, נסחרה בבורסה ואף התפצלה למספר חברות קטנות יותר. לגדולתה הגיעה החברה בתקופתם של שני נכדיו של גדליהו: אריה ברנוביץ שניהל את החברה, ואחיו מוטי, ממציא ‘שיטת ברנוביץ’ לחיפוי קירות חיצוניים בבניינים רבי קומות. בהובלתם החברה נסקה אבל גם התרסקה, עד כדי הליכים משפטיים בגין חשבוניות פיקטיביות, ועד כדי כונס נכסים.

בסרטון זה מצולמים בתים היסטוריים הניצבים לאורך רחוב וולפסון, בתל-אביב, ובהם גם בית ברנוביץ’.

אבל כשבלומה וגדליהו ברנוביץ הקימו את ביתם ברחוב וולפסון 40, בתחילת שנות ה-30, עדיין הם היו אלמונים יחסית ומצבם הכלכלי לא היה מזהיר. רחוב העליה, שהופיע במפות של אותן שנים כהמשכו של רחוב אלנבי, היווה גבול בין ‘שכונת מרכז מסחרי‘ שממערב לרחוב, לבין ‘שכונת צ’לנוב’ שממזרח לו. ‘בית ברנוביץ’ היה חלק מ’שכונת צ’לנוב’.

את הבית תיכנן האדריכל משה לוברניצקי שגם חתום על ‘בית שרשבסקי‘ בשדרות רוטשילד. על הרישיון שניתן למבנה נרשם כי הוא מיועד: “ל-3 חנויות, 3 חדרים, 2 מטבחים, 2 חדרי אמבטיות ובתי כסא, 2 מרפסות’. למרות האישור שניתן, גדליהו ברנוביץ’ שנקלע כניראה למצוקה בימי השפל של סוף שנות ה-20, מוותר על החנויות ומבקש הקלה במיסוי והחזר ערבויות שנתן. כך כתב במכתב מאפריל 1930:

לכבוד עיריית תל-אביב, מאת ברנוביץ גדליהו ורעיתו בלומה. בזמן בנין ביתנו הגשנו לאישור תכנית לבנות 3 חנויות ובאותו זמן נתנו שטרות להעיריה בסך 30 לא”י. אנחנו לא בנינו בביתנו הנ”ל כל חנויות, אלא אך ורק חדרים למעון שהשכרנום לדירים. לכן הננו באים לבקש בזה מכבוד העיריה הנכבדה להחזיר לנו את השטרות ולהתחשב עם מצבנו הכספי הדל, שאין ביכולתנו לבנות את הבית כמו בתכנית המאושרה.

ובהמשך המכתב מתבהר שבני הזוג שרויים בחובות בגלל הבניין:

…ונרצה גם לשלם את יתר החובות שאנחנו שקועים בהם לאנשים ביחס לביתנו.

אלא שבתחילת שנות ה-30 חלה תפנית חיובית ושוב תל-אביב ידעה תנופת בניה שהביאה שגשוג גם למשפחת ברנוביץ. במאי 1934 מגיע מכתב נוסף, הפעם הרוח הנושבת מכיוונו של גדליהו, שונה:

הנני מגיש כעת תכנית לפתיחת חנויות גם מצד רחוב וולפסון. רחוב וולפסון נעשה כעת לרחוב מסחרי. מול מגרשנו העיריה מסדרת שוק מודרני. בכל הרחובות הראשיים (הרצל, אלנבי ונחלת בנימין) כבודו הרשה לבנות חנויות גם מצד הרחובות הצדדיים. רחוב וולפסון לא פחות חשוב מרחוב פרץ ומרחוב לוינסקי.

עשרות חנויות נפתחו ונסגרו בקומת הקרקע של הבניין במהלך הדורות. רשימה חלקית בלבד: סנדלריה, מכולת, חנות לדגים מלוחים, מספרה לגברים ולגברות של יוסף שיפריס, חנות פירות וירקות של מיכאל וניסים דבוקרוב, ואחר-כך של דואניס בכור, וגם חנות ירקות של שלמה ולמן. חנות למכירת לחם של ניסן הולצמן, בית הקפה של ציליה לייבמן, והכי מעניין: מחסן גפרורים של חברת ‘נור’. כפי שניתן לראות בצילום, 85 שנה אחרי שנפתחה לראשונה חנות פירות וירקות במקום, גם כיום פועלת חנות דומה למרגלות ‘בית ברנוביץ’.

תחקיר וכתיבה: חגי להב.