בית הַמְפֶּל

מתוך ארבעת ילדיהם, רק מרדכי “מוטק”, עלה עם בני הזוג המפל ארצה. השלושה האחרים נשארו בפולין ונרצחו על-ידי הנאצים במהלך מלחמת העולם השניה. על החורבן המשפחתי ועל הצער העצום שנחת על אברהם ועל גיטל, נוסף גם האובדן של ארבעת נכדיהם שנספו עם הוריהם: דינה, יוּרק, יוהכים ורות. לאחר ההגעה ארצה התיישב הבן מרדכי במושבה מגדיאל, שם גם הכיר את מי שתהפוך להיות אשתו, ציפורה לבית גויכרך.

באפריל 1933 הושלמה בניית הבית. גיטל ואברהם התמקמו בדירה בקומת הקרקע, בחזית הפונה לרחוב יהודה הלוי. את שאר הדירות השכירו. בחלק מדירות המגורים ניהלו הדיירים את עסקיהם. בנובמבר 1934 מתפרסמות מודעות בעיתונות: “החברה להחסנה בתל-אביב מתכבדת להודיע בזה לכל המעוניינים, שהסדירה מחסנים מרווחים ונוחים לאחסן את כל מיני סחורות, חומרים ורהיטים בכמויות קטנות או גדולות, בתנאים נוחים מאוד. בדבר פרטים נא לפנות למשרדי החברה המסחרית אורינטפול, רחוב יהודה הלוי 97.” באמצע שנות ה-30 מוצעים קורסים לתפירה וגזירה, בקומה ב’ של הבית. הקורס נמשך שלושה חודשים. באותו מקום מתקיים קורס לתפירת מחוכים, חזיות וחגורות שנמשך רק חודשיים.

עד פרוץ מלחמת העולם השניה השתמשו גיטל ואברהם בכסף שהוזרם על-ידי בני המשפחה שנשארו בפולין. מספטמבר 1939 העברת הכספים נעשתה כמעט בלתי אפשרית ובני המשפחה נזקקו למקורות הכנסה נוספים. בדצמבר 1939 יזם אברהם המפל מהלך לקבלת רישיון שיאפשר פתיחת חנויות בקומת הקרקע, במקום דירות המגורים. הוא אסף את בעלי הבניינים השכנים וביחד שלחו מכתב לוועדת בניין ערים: 

אנו הח”מ בעלי הבתים אשר ברחוב יהודה-הלוי, שבין רחוב נחמני ומאז”ה מתכבדים בזה לבקש מכבודו להכניס את הבתים שלנו לאזור המסחר. הננו לנמק בזה את בקשותינו כדלקמן, 1. התנועה ברחוב שלנו גדולה מאוד הן בשעות היום והן בשעות הערב. בגלל האבק והרעש סובלים הדיירים שלנו הגרים בקומות א’ סבל רב ובמשך הזמן יהיה לגמרי בלתי אפשרי למצוא דייר הגון בשביל קומה א’ של בתינו. 2. הבתים אשר ברחובות מזא”ה, נחמני, יהודה הלוי וחלק משדרות רוטשילד המיושבים בצפיפות רבה והרחוקים מאזור מסחרי זקוקים מאוד שבקרבתם ימצאו חנויות ועסקים אחרים. 3. הכביש ברחוב יהודה הלוי רחב מאוד ומתאים מכל הבחינות לאזור מסחרי. על סמך הנימוקים הללו הננו מבקשים לאשר את חלק הרחוב שלנו בתור אזור מסחרי.