בֵּית נֶאֱמָן

בית נאמן – רחוב פינסקר 19.

רחוב פינסקר רצוף בניינים, הבנויים בסגנון הבינלאומי: ‘בית גוטבלט‘ בפינסקר 5, ‘בית גולדברג‘ במס’ 7, ‘בית גולדשטיין’ במס’ 8, ‘בית אלטשולר‘ בפינסקר 22, וכן אחרים. בתים אלו נבנו בשנות ה-30 בזמן ששני מבנים קדומים כבר ניצבו ברחוב מאמצע שנות ה-20, והם אלו הבולטים ביופיים: הראשון הוא ‘בית משק‘ בפינסקר 10, השני הוא הבניין הזה, ‘בית נאמן’, שנבנה בסגנון האקלקטי, ברחוב פינסקר מספר 19.

עד 1925 עמד על המגרש צריף שאין תיעוד לגבי בעליו. בשנת 1927, לאחר רכישת השטח, שכרה משפחת נאמן את שירותיו של האדריכל אריה שטרימר כדי שיתכנן עבורה בית בן שתי קומות. זמן קצר אחר-כך, נוספה לבית קומתו השלישית. במקור הייתה כוונה להניח גג רעפים במעלה הקומה העליונה, אבל שיקולי החן פינו מקומם לפרקטיקה: בני המשפחה נזקקו לחדר כביסה, וכן למשטח פתוח כדי למתוח חבלים שיחזיקו את הכביסה התלויה לייבוש. זאת הסיבה ששטרימר הורה לבסוף לבנות גג שטוח. עם מועד האיכלוס התעורר ויכוח בין הפקחים לבין נחום נאמן בנוגע לחריגת בניה. בית-המשפט העירוני שישב בבית העיריה ברחוב ביאליק, גזר על נאמן קנס בסך 1 לא”י, אלא שהאיש ערער בבית המשפט המחוזי ביפו, וזוכה.

בסרטון זה מצולמים בתים היסטוריים הניצבים לאורך רחוב פינסקר בתל-אביב. בין היתר ניתן לראות כאן גם את בית נאמן.

על שרטוטי העבודה המקוריים נרשם כאילו הבית שייך לשכונת ‘נחלת יצחק’, אבל לפי המפות ההיסטוריות של דרויאנוב נראה שהבית נושק לאדמת ברסקי-זמריה. דרויאנוב מציג את חלקת האדמה ככזו אשר נרכשה על-ידי היהודים בין השנים 1924-1921, זמן קצר לפני ש’בית נאמן’ הוקם. במקור, רחוב אחר בעיר זכה לשם פינסקר. בראשית ימיה של תל-אביב, גם תושביה ומנהיגיה היו שקועים בוויכוחים לוהטים בנוגע להטמעתה של השפה העברית. המתמיד בין הלוחמים להגנת השפה, היה ד”ר מטמון-כהן, ממקימי ‘הגימנסיה הרצליה’, שדרש למחוק כל זכר לגולה. מדובר באדם שקרא לבנותיו עבריתה וטבעונה.

כך, כבר באחת מישיבות ועד שהתקיימו בשכונת אחוזת-בית, אמר החבר דוד איזמוז’יק: “אין לקרוא רחובות בשם סמולנסקין ופינסקר, כדי שלא ליתן מקום לטעות שרחובות אלו נקראו על שמות הערים הרוסיות סמולנסק ופינסק”. שמו של פינסקר הונצח לפיכך בסמטה צדדית הידועה כיום כ’סמטת בית הבד‘, היוצאת מדרך יפו, ממש ליד ‘בית רומנו‘. אבל מאוחר יותר התעשתו מקבלי ההחלטות והעניקו למחבר הספר ‘אוטואמנציפציה’ את הכבוד לו הוא ראוי, ושם הרחוב הועתק למקום המרכזי בו הוא נמצא עד עצם היום הזה.

לפני שעברו לגור ביפו, עם תום מלחמת העולם הראשונה, גרו נחום ורחל נאמן בירושלים, בשכנות לאליעזר בן-יהודה, והוא זה שהציע להם להעניק לשתי בנותיהם הצעירות את השמות: חמדה וידידה.

בשנות ה-40 הבניין נמכר ליוסף אורצקי ולחנוך קלקא. לאחר שחנוך קלקא נפטר, הבית עובר לרשות יורשיו, שאחד מהם, הקבלן נחום קלקא, נאלץ להתמודד עם מצבו המתדרדר של המבנה. בדצמבר 1979 מגיע מכתב תלונה לעירייה, מהקונסוליה של מלטה, שממוקמת בבניין השכן: “הקונסוליה מברכת לשלום את עיריית תל-אביב יפו ומבקשת להגיש בזה תלונה רשמית נגד הקבלן נחום קלקא אשר עשה שיפוצים בביתו, ברחוב פינסקר 19… הננו פונים להנהלת העירייה לפעול בצורה הנמרצת ביותר לתיקון הנזק ולבנות מעקה בלוקים לעצירת מי הגשמים מהמפלס העליון לחלונותינו.”

המבנה שומר ונוסף לו אגף אחורי בשנת 2019.

תחקיר וכתיבה: חגי להב.