בית פסיה ומשה קריגר
בית משה ופסיה קריגר – רחוב מונטיפיורי 42.
בנייתו של הבית שנמצא בשכונת ‘לב תל-אביב א’ התבצעה בשלבים. בשנת 1926 נבנה בית בן קומה אחת, וצמוד אליו, על אותו מגרש, עמד צריף קטן. בשנת 1933 תוכנן בית גדול יותר על-ידי האדריכל פנחס היט. נוספו שתי קומות והבניין הורחב. ניתן לראות כאן המחשה של “תקופת התפר” בין הסגנון האקלקטי שהיה נהוג בתל-אביב בשנות ה-20, לבין הסגנון הבינלאומי שהחל לתפוס מקום של כבוד בין מבני העיר. השלד אקלקטי, אבל החליפה – החפה מקישוטים ומעיטורים – כבר מתייחסת לאסכולת הבאהאוס.
בסרטון זה מצולמים בתים היסטוריים הניצבים לאורך רחוב מונטיפיורי, בתל-אביב, ובהם גם בית קריגר.
בסרטון זה מצולמים בתים היסטוריים הניצבים לאורך רחוב מונטיפיורי, בתל-אביב, ובהם גם בית קריגר.
פסיה ומשה קריגר עלו ארצה מליטא בשנת 1925. כשהתיישבו בתל-אביב היו כבר שלושת ילדיהם: גניה, חיים ולאה, בני למעלה מגיל 20. גניה נישאה ליהושע וילסקר ועברה לגור בחיפה. חיים התחתן עם רחלי לבית גוינט וגר איתה ועם בתם התינוקת אביבית, בבית השכן, ברחוב בן-זכאי 2. זה היה ביתה של ליובה גוגל שיחסי השכנות עמה לא עלו יפה, כפי שיסתבר בהמשך. לאה הצעירה נשארה לגור עם הוריה.
מאמציו של משה קריגר, בעל הבית, לקבל רישיון לפתיחת חנות בביתו, כבר בשנת 1926, לא צולחים. באוגוסט אותה שנה הוא שולח מכתב נואש לוועד הפועל של העירייה: “והנני פונה אליכם אדונים נכבדים לתת לי את הרשיון הנחוץ. כי זה לי הנסיון האחרון אשר עשיתי בכדי להשאר בארץ, אשר הרבה עבדתי כל ימי חיי בשביל בנינה, ואי אפשר לי להפרד ממנה, אע”פ שיש לי האפשרות להסתדר היטב בחוץ לארץ.”
לבסוף, הרישיון המיוחל מתקבל ומר קריגר פותח בית עסק שנקרא ‘תעשית לחמניות ופלי’. במקביל, הגברת פסיה קריגר מבקשת אישור לפתוח רפת קטנה בחצר, עבור שתי פרות. ניכר לפי התכתבויות שונות, שמשה קריגר חרג מן ההיתרים וממגבלות הבניה שהוטלו עליו. אין פלא אם כך שהיה מסוכסך עם ליובה גוגל, השכנה בבית ליד. באותו שלב משפחתו של הבן, חיים קריגר, כבר עברה לגור ברחוב אלנבי. אחר-כך באה שותפות לא מוצלחת עם חברה בשם ‘הגביע’ ושוב חזרו הדיונים עם פקידי העירייה בנוגע לחריגות מן האישורים שהתקבלו. ביולי 1931 כותב משה: “מנימוקים משפחתיים וכלכליים הגבלתי את התוצרת ועובד אצלי רק פועל אחד ארבעה ימים בשבוע, בשתי מכונות על שני פרימוסים. מוציא אני בערך 10 קילו קמח ושני דליים מים ביום.”
בכל-זאת עשו חיל כלשהו בעסקיהם שהרי בשנת 1933 הוסיפו שתי קומות למבנה. לפני שפסיה ומשה קריגר הרחיבו את הבית, גרו באחד מחדריו בשכירות, בני הזוג עדה ואלחנן פורמן. באוקטובר 1935 נפטרה פסיה-זלדה קריגר והותירה את בעלה משה אלמן. רק בשנת 1946 חל שינוי נוסף ב’בית קריגר’, כאשר משה ביקש אישור, כפי שהיה נהוג באותם ימים, להקים חדר כביסה ייעודי. ושוב תוספת חיונית מגיעה במהלך מלחמת העצמאות – “תכנית לסדור מקלט נגד הדף האויר ורסיסים.”
משה קריגר נפטר בספטמבר 1949 והוריש את הבית לצאצאיו. עיקר הטיפול בדיירים נפל על כתפיו של חיים קריגר שבינתיים הפך לאיש עסקים אשר היה מעורב בעסקי תיירות, פרדסנות ואף ניהל חברות ביטוח. אחותו הבכורה, ד”ר גניה וילסקר, שימשה לצד היותה רופאה, גם כיו”ר ויצו חיפה.
‘בית קריגר’ ממוקם במרחק של 100 מטר בלבד מכיכר אלברט, מ’בית שפרן‘ ומ’בית הפגודה‘ המפורסם. השם של הבית עלול לבלבל, כי קיים בית נוסף בשדרות רוטשילד מספר 71, עם שם כמעט זהה: ‘בית משה ופניה קריגר‘. זהו כמובן בית אחר לגמרי, אם כי מדובר בקרובי משפחה.
תחקיר וכתיבה: חגי להב.