בית ניבידומי

בית ניבידומי – רחוב יהודה הלוי 10. 

בטעות העניקה העירייה למבנה את השם ‘בית יגנדורף’. בפועל, הקימו את הבית שרה וצבי ניבידומי בשנת 1925, ואילו רוזה וישראל יגנדורף רכשו אותו רק באמצע שנות ה-30. 

צבי ניבידומי (1968-1886) היה צורף במקצועו. אשתו שרה הייתה תופרת. מדובר היה באנשים צנועים בעלי יכולת כלכלית מוגבלת בהשוואה לשכניהם ברחוב. הבית יושב בשוליה של שכונת ‘אחוזת בית’ ההיסטורית, במרחק קצר מנווה-צדק. ב-1925 כשצמד המהנדסים הנרי ליברסון וליאון פיינשטיין נקראו להכין תכנית לבניין בן שתי קומות, כבר עמדו על המגרש הצמוד, במלוא הדרם, בתי קודרנסקי ופודלישוק. מול ‘בית ניבידומי’ פעל במרץ בית היולדות – דמוי המקדש היווני – של ד”ר פרויד. שנים ספורות מאוחר יותר יתמקמו בקרבת מקום, בית משפט השלום והגן הזואולוגי. בית בן שתי קומות עם חזית צרה לרחוב, לא משך אם כך תשומת לב רבה. בעורפו של הבית עברה מסילת הרכבת שהובילה מיפו לירושלים. 

בחודש מאי 1926 מבקש צבי ניבידומי מהעירייה לסגור מרפסות: “זה הפעם הרביעית נגנבו אצלי וגם אצל יתר השכנים הזרים בביתי הרבה חפצים הנמצאים תמיד על המרפסת. הנני מבקש יפה לתת לי את הרישיון לסגור את ארבע המרפסות בביתי, ברחוב יהודה הלוי מספר 10.” הבקשה נדחית. מאידך, מתקבל כעבור שנה אישור להקים חדר כביסה בחצר, שגודלו שלושה מטר על שלושה מטר. באמצע שנות ה-30 נמכר כאמור הבית, לרוזה ולישראל יגנדורף, שעלו ארצה מהעיר בוצ’אץ’ בגליציה, ממנה הגיע גם הסופר ש”י עגנון. משפחת ניבידומי עברה לגור ברחוב הרצל 70.

לבני הזוג יגנדורף לא היו ילדים. הם גרו באחת מדירות הבית והשכירו את שאר הדירות לאחרים. בקומת הקרקע גרו רבקה ויהושע נפחי. יהושע שהיה מומחה לעבודות דפוס, ניהל את עסקיו מדירתו. היגנדורפים הגיעו ארצה עם ממון שהספיק להם כדי מחייתם וכדי לרכוש את הבית. בהגיעם כבר היו בני למעלה מגיל 50 ולא נזקקו עוד לעבוד לפרנסתם. ביולי 1938 נקלעו לסכסוך משפטי עם בנק המזרחי ונתבעו לשלם 75 לא”י, אך מעבר לכך נראה שחייהם התנהלו על מי מנוחות.

ישראל יגנדורף שהיה איש המזרחי, הפך עד מהרה לפעיל במוסדות דתיים בסביבת הבית. הוא שימש כגבאי בבית הכנסת של יעקב רבינוביץ’, שהיה ידוע כ’רבי יעקב ישראל מחרסון’, בשטיבל החסידי הראשון בתל-אביב, ברחוב יהודה הלוי 3. מתוך עיתון ‘הצפה’, 5 באפריל 1942: “בבית הכנסת של האדמו”ר מחרסון נתקיימה חגיגת סיום לסדר משניות זרעים. פתח הגבאי הראשי ר’ ישראל מיכל יגנדורף, שדיבר על ליכוד והתחזקות של חסידי חרסון בתל-אביב. דבריו השאירו רושם טוב.”

בערוב ימיו היה יגנדורף מתומכיה הבולטים של ישיבת “דמשק אליעזר” שישבה ברחוב לילנבלום 16, במרחק הליכה של 5 דקות מבית המגורים ביהודה הלוי 10. רבי אליעזר הגר, המכונה “דמשק אליעזר” על שם ספר שכתב, היה ראש ישיבת ויזניץ’. הוא הצליח לברוח ארצה במהלך מלחמת העולם השניה והתיישב בתל-אביב. את הפעילות הדתית ריכז עבור חסידיו בישיבה שנפתחה ברחוב לילינבלום. תמיכתו של יגנדורף הייתה ככל הנראה משמעותית מספיק כדי שלאחר מותו, במארס 1952, הוחלט לקבור אותו ליד האדמו”ר, רבי ישראל מויזניץ’.

האלמנה רוזה יגנדורף לבית גלר המשיכה לחיות בבית עד יומה האחרון. היא נפטרה בנובמבר 1963. מאוחר יותר הבית עבר מספר בעלויות. בין השאר החזיקו בו משפחת קסטנבאום ומשפחתו של אברהם גולבהרי, באמצעות חברת ‘גולברי השקעות’. על השלט המוצב בכניסה לבניין המשופץ נרשם: “…המבנה הוכרז לשימור מתוקף תוכנית השימור וממוקם באזור ההכרזה כאתר מורשת תרבות עולמית על ידי אונסקו. המבנה מייצג סגנון יחסית מינימלי לשנות ה-20. הסימטריה מתבטאת בעיקר בחזית המערבית. החזית לרחוב כוללת ארקר ומרפסת בולטת עם מעקה בנוי וכן חלק עליון שמסתיר את גג הרעפים. בצידו האחורי ניתן להבחין בחומת הכורכר שתחמה את מסילת הרכבת שהונחה כאן בשנת 1892. המבנה שומר בשנת 2015 על ידי האדריכל יניב פרדו. היזם: ליאור עוזר המבצע: קבוצת גבסו דבוש ובניו.”

תחקיר וכתיבה: חגי להב.