בית גלימידי

בית גלימידי – רחוב לבונטין 18 (במקור: רחוב השרון 18).

דבר לא השתנה כמעט במשך 90 השנה מאז נבנה הבניין, שעומד לצלו של עץ וושינגטוניה ותיק, זכר לימים מפוארים יותר. בפברואר 1932 מוכר אדם בשם אליהו פרג’י מגרש ששטחו 616 מ”ר לשלמה גלימידי. זה היה המגרש האחרון בשני הבלוקים הצמודים לתחנת החשמל של שכונת ‘רמת השרון’ (מתחם לבונטין של ימינו) שטרם נבנה עליו בית. שני הבתים השכנים במורד רחוב השרון: ‘בית אבושדיד‘ ו’בית סטרלינג‘, כבר היו מאוכלסים באותה עת, זה למעלה מ-5 שנים. גלימידי שכר את שירותיו של האדריכל הפעלתן דב טשודנובסקי, שעל שמו כבר היה רשום אחד הבתים היפים בשכונה – ‘בית ישמעילוף‘, שנמצא ברחוב החשמל. המבנה ברחוב השרון 18 היה אחד הפרוייקטים האחרונים שביצע טשודנובסקי בסגנון האקלקטי. אחר-כך עבד כבר על-פי צווי העירייה, בסגנון הבינלאומי.

בסרטון זה מצולמים שלושה בתים היסטוריים הניצבים זה לצד זה ברחוב לבונטין, בתל-אביב: בית סטרלינג, בית אבושדיד ובית גלימידי.

שלמה גלימידי (1941-1868), יליד תטואן שבמובלעת הספרדית בצפון מארוקו, היה מסוחרי הביצים הבולטים בתל-אביב. הוא ניהל בית מסחר למכירת ביצים ברחוב נחלת-בנימין 80 ובתחילת שנות ה-30 נכנס גם לשותפות עם מיכאל אשכנזי שהיה מומחה בעסקי הזכוכית. גלימידי ואשתו פרלה (לבית קלאורה) היו כבר סבא וסבתא לנכדים כשנכנסו לגור בבניין. הם היו הוריו של בן אחד בשם אלברט ושל עוד 5 בנות. משפחת גלימידי תפסה שתיים מתוך שש הדירות בבניין. הדירה המרכזית בה גרו פרלה ושלמה עצמם, כללה ארבעה חדרים, מרפסת סגורה, גזוזטרה שפנתה לרחוב, מטבח רחב, חדר אמבטיה וחדר שירותים.

בדירות הנוספות גרו דיירים אחרים בדמי שכירות. הבניין כלל גם חדר כביסה על הגג וכן חמישה מחסנים. אחד הדיירים הראשונים הוא ד”ר אריה כהן, רופא כללי ומומחה למחלות לב, שכבר בשנת 1933 פתח קליניקה בדירתו. דיירים בולטים נוספים באותו עשור היו אברהם וקלרה בן-יקר וילדיהם יעקב ואסתר.

לאחר שנודע לו כי קיימת תכנית לסלול כביש על התוואי של הסמטה העוברת דרומית לבניין (‘שביל האור’) כותב שלמה גלימידי בספטמבר 1940 לוועדת בניין ערים: “…הסמטה הזאת לא יכולה אף פעם לשמש בתור מעבר לכלי רכב אלא אך ורק בתור מדרכה, שעד עכשיו עוברים עליה במשך היום אולי 20 איש. אין שום הגיון לדרוש דבר כזה.” ובאמת לא נסלל במקום כביש.

שנה מאוחר יותר נפטר שלמה גלמידי. הבית נרשם על שמו של הבן הזכר, אלברט גלימידי, שגר עם אשתו דינה ועם ילדיהם באחת הדירות של הבניין. חיי המשפחה היו גרועים במידה כזו שהם קיבלו פומבי בעיתונות, כפי שפורסם ב-2 במארס 1947 בעיתון ‘קול העם’:

דינה גלמידי הגרה ברחוב לבונטין 18, הוכתה על ידי בעלה ואדם זר עד זוב דם. היא החזירה מהלומות ופגעה באדם הזר. שניהם נלקחו לטיפול במגן דוד אדום. מוסרים כי החיים בין בני-הזוג גלמידי אינם כשורה זה זמן רב.

באותה תקופה גם גיסו של אלברט, מרדכי אשכנזי, בעלה של אדלה אחותו, סייע בטיפול בענייני הנכס ונרשם כאחד מבעלי הקניין.

מבין דיירי הבניין ששכרו דירות בתקופה שלאחר קום המדינה, ניתן למנות את משפחתו של שמואל לוריא שהתגוררה בדירת הגג, את משפחתו של הגניקולוג ד”ר בצלאל לוי, הורים וארבעה ילדים, וכן את שרה ויצחק משולם, שהגיעו ארצה מאלכסנדריה, אבל מוצאם מהעיר קסנתי ביוון. נכדתם של שרה ויצחק, רונית גנות, מוסיפה עדות אישית:

בדירה השמאלית העליונה גרו בני משפחתה של אמי, משפחת משולם, כשעלו ארצה מאלכסנדריה ב-1941. גרו בדמי מפתח, כמקובל אז. משפחה עם חמישה ילדים, בדירה ענקית בת שלושה חדרי שינה גדולים עם סלון ענק מעוגל בחזית. בין הסלון לחדר השינה הצמוד היו דלתות עץ מתקפלות, כך שכל הבריתות לנכדים נערכו שם כשנפתח חלל גדול. הרצפות מעוטרות, החלונות גדולים ויפים. בחצר הייתה בריכת דגים שלצערי אחרי שנים נהרסה לטובת מגרש חניה. בחדר המדרגות תקרה מצוירת. סבי וסבתי הביאו ממצרים ריהוט עתיק מיוחד, כולל נברשות מעניינות, כך שהאווירה היתה מאד מיוחדת. הוריי נישאו והמשיכו להתגורר בבית המשפחה עד שנולדתי וכעבור כשנה עברו לרמת אביב. הסרט אסקימון לימון, כמדומני הראשון, צולם באחת הדירות.

במאי 1956, לאחר שאלברט גלימידי הלך לעולמו, נותרו אשתו וילדיו עם חובות שלא יכלו לשלם. הבניין הוצא למכירה באמצעות משרד ההוצאה לפועל. כך מתואר הנכס על-ידי ההוצאה לפועל: “הרכוש נמצא במקום מרכזי בתל אביב, בקירבת בית הדואר, במרחק של 230 מטר מרחוב אלנבי. כל הרחוב בנוי בבתים, רובם ישנים, בעלי שלוש קומות, שמשמשים למשרדים ולדירות. תנאי התחבורה הם נוחים מאוד. מספר קווי אוטובוסים שבאים מהתחנה המרכזית עוברים ברחוב ברזילי, במרחק של כ-80 מטר מן הרכוש. לרחוב יש כביש ומדרכות. מאחורי הבית יש גן על 250 מ”ר. על המגרש עומד בית בעל שלוש קומות, על יסודות בטון עם קירות מלבני סיליקט וגג בטון שטוח. חדר המדרגות רחב. נשאר חלל לסדר מעלית. בכל קומה ישנן שתי דירות. הערכה מטעם משרד ההוצאה לפועל של הנכס כולו: 23,000 לירות ישראליות.”

בסוף שנות ה-60 שוכר עו”ד עזרא וייס משרד בקומה ב’ של הבניין. בשל תחזוקה ירודה מי הגשמים דולפים אל תוך חדרי המשרד. עו”ד וייס מנהל תכתובות בעניין עם העירייה ועם בעל הבית. המכותב, למרות התערבות ההוצאה לפועל, הוא בכל-זאת שלמה גלימידי, נכדו של שלמה גלימידי שהקים את הבית. הנכד גלימידי גר בעצמו ברחוב בן-יהודה. ב-1993 מוכרים שלמה גלימידי ושתי אחיותיו שושנה ופנינה, את הבניין שהיה בבעלות המשפחה – באופן מלא או חלקי – במשך 60 שנה, לאילן נודד, שבתורו מוכר אותו לחברת ‘קמע אגוד מקרקעין’, בניהולם של קלמן ועדנה מינץ.

תחקיר וכתיבה: חגי להב.