בית גולדין
בית גולדין – רחוב נחלת-בנימין 7.
בית גולדין נבנה בשנת 1923, בימים בהם הוקמו מרבית הבתים הבולטים בשכונת נחלת-בנימין. מצדו האחד של הבית שוכן ‘בית דייויס‘, ומצדו השני ניצב ‘בית סקופסקי‘ של האדריכל הנודע טבצ’ניק. גם שני הבתים המונומנטליים העומדים מול ‘בית גולדין’: ‘בית הדקל‘ בנחלת-בנימין 8 ו’בית לייטס‘ במספר 10, תוכננו והוקמו על-ידי אותו טבצ’ניק.
אין תיעוד מוסמך לגבי האדריכל שאחראי לתכנון המקורי של ‘בית גולדין’, אבל הדעת נותנת שהיה זה האדריכל דב הרשקוביץ. באותה תקופה תכנון הבתים הפרטיים ומוסדות הציבור בתל-אביב, הופקד בידיהם של מעט מאד אדריכלים, ובהם מלבד טבצ’ניק והרשקוביץ, נודעו גם יהודה מגידוביץ’, יוסף ברלין ואלכסנדר לוי. מכיוון שידיהם של אותם אדריכלים היו עמוסות עבודה, נהגו לרכז את פעילותם סביב מספר מבנים סמוכים ולעבוד עליהם בו-זמנית.
הרשקוביץ הקים באותה שנה את ‘בית הגמלים‘, הנמצא במרחק הליכה קצר במעלה הרחוב. שמו מופיע גם על תכניות השיפוץ וההרחבה של ‘בית גולדין’ משנת 1931. כל אלה, יחד עם סגנון הבנייה האופייני לו, מצביעים בסבירות גבוהה על הרשקוביץ כמתכנן הבית.
צפורה לבית בורובסקי ויצחק גולדין (1897 – 1953), שעבורם נבנה הבית, עלו ארצה מאודסה בשנת 1919 על סיפונה של אניית ‘רוסלאן’. יצחק היה מכונאי במקצועו וכעבור שנתיים מיום חנוכת הבית קיבל עבודה בחברת החשמל, שחייבה את בני הזוג שהיו חשוכי ילדים, לעבור להתגורר בצפון הארץ.
הבית נמכר אם כך ליהודה-דב רזניקוב (1964-1886), יליד ליטא שהיגר לדרום אפריקה וממנה עלה ארצה. עבור רזניקוב שחי עם משפחתו ב’בית רזניקוב‘ ברחוב קלישר, היה מדובר בהשקעת נדל”ן בלבד ועד מהרה הוא ייעד את שטחי קומת הקרקע למסחר. את הקומה העליונה השכיר לצורך מגורים. משפחת רזניקוב החזיקה בבעלות על המבנה ברחוב נחלת-בנימין 7, במשך 70 שנה.
אחד הדיירים הראשונים שגרו בבית כבר בשנות ה-20 היה צבי שטינשליפר, שהיה סוחר באבנים טובות, כסף וזהב. בני משפחת שטינשליפר, צבי ושרה, וילדיהם לאה ואהרון, עלו ארצה בשנת 1921 מחרקוב. הם התמקמו בדירה בקומה הראשונה. לשטינשליפר הייתה חנות שבה ניהל את עסקיו ב’בית שלוסברג‘, ברחוב אלנבי 54, מרחק הליכה קצר מהדירה בה התגוררה המשפחה. צבי נפטר בשנת 1929.
בית העסק המשמעותי הראשון, שפתח שעריו ב’בית גולדין’ והותיר חותם בעיר, היה בית המסחר לכובעים ומגבעות של הלמן, שעלה ארצה מורשה. כך הוא מפרסם בעיתון ‘הארץ’ ב-26 בספטמבר 1930:
הפירמה שלי המפורסמת במקצוע זה. נסיון ומומחיות של שנים רבות. מבחר גדול של מינים חדשים ומשובחים אשר לא היה כמוהו בארץ.
אבל בקרב תושבי תל-אביב שחיו בעיר באמצע המאה ה-20, הבית היה מזוהה בעיקר עם ‘חברת טקסטיל ארץ-ישראל’ שחלשה על מרבית קומת המסחר, מתחילת שנות ה-30 ועד אמצע שנות ה-60. חברת טקסטיל שהגדירה עצמה כמניפקטורה, מכרה בדים, אריגים וסחורות טקסטיל, ובהם בעיקר מצעים ומעילי גשם. בשנת 1938 נערך שיפוץ בבניין וחברת טקסטיל הכריזה על מכירת חיסול: “במחירים למטה ממחירי בתי החרושת”.
בשנת 1945 מבקשת גברת לאה אדלר מרחוב ברזילי 4, להגדיל מחסן בחצר כדי להפוך אותו לבית מלאכה לפאות. מתקבל אישור מהעירייה להקמת בית עסק בשטח של 21 מ”ר. בשנת 1955 פעל כאן סטודיו בשם ‘תעשיות גרפיות ישראל-אמריקה’. בשנות ה-60 ניתן היה למצוא ב’בית גולדין’ את המתפרה של יעקבי וכן בית מלאכה – קונפקציה לשמלות וחליפות. בשנת 1988 עברו לכאן עובדי המשרדים של ‘טנגרם מעצבים’.
ב-25 במארס 1948, במהלך קרב שהתנהל על גבול יפו, נפל איש ההגנה ישראל אקרמן, שהיה דייר ב’בית גולדין’. אקרמן היה בן 20 במותו.
בסרטון זה מצולמים הבתים ההיסטוריים לאורך מדרחוב נחלת-בנימין. בין היתר ניתן לראות בסרט בבירור, גם את בית גולדין.
בשנת 1994 נמכר ‘בית גולדין’ על-ידי יורשיו של יהודה-דב רזניקוב: בתו מיכל גניחובסקי, ובניו דוד, יחיאל ויוסף רזניקוב. הרוכשת רות שפייזר שילמה עבור המבנה סך של 1,250,000 דולר. כעבור 25 שנה, בשנת 2019 פורסם בעיתון דה מרקר שערכו של הבית 49 מיליון ש”ח. לפי שער הדולר ביוני אותה שנה, המשמעות היא כי מדובר היה בסכום העולה על 13.5 מילון דולר.
כשבני משפחת רזניקוב מכרו את הבית בשנת 1994 הם העריכו את שוויה של דירה עורפית בקומה א’ (50 מ”ר) בסכום שנראה כיום זעום: 67,149 דולר.
כיום, לאחר ששופץ והורחב, מונה ‘בית גולדין’23 דירות וקומת מסחר במפלס הרחוב.
תחקיר וכתיבה: חגי להב.
